גיליון מס' 18. נוירו-חינוך: הקשר בין הגוף, הנפש והדעת

גילה ברגר

המחברים מציגים את עקרונות התפיסה בדבר החשיבה הרגשית. לדבריהם, ממצאי מדע המוח מצביעים על הקשר ההדוק בין רגש לקוגניציה שפועלים במכלול אחד, כאשר רגש מקשר בין התחום הגופני לתחום השכלי. רגשות חיוניים כדי לבסס עליהם את תהליך קבלת ההחלטות ולהנחות אותו, הם מאפשרים יישום התהליכים הרציונליים בסביבה הממשית. המאמר מסביר את הצורך לשים דגש על פיתוח החשיבה הרגשית במערכות החינוך.

המאמר סוקר את הספרות המקצועית בתחום הנוירו-חינוך במשך שלושת העשורים האחרונים ומתמקד בשלושה יסודות - האתגרים העיקריים איתם מתמודד המדע החדש: יישום ממצאי מדעי המוח בתהליכי הלמידה בכיתה; אינטרדיסציפלינריות ויצירת שילוב בין הוראה של מקצועות שונים; יכולת ה"תרגום" של פרדיגמות הקשורות למדעים שונים. המחברים מפרטים את הוויכוחים המדעיים ומדברים על מסלולים של התפתחות עתידית ועל ההמלצות למדיניות בתחום יישום ממצאים מתחום מדעי המוח לתחום החינוך.

המאמר דן בצורך למצוא פרדיגמה משותפת שתאפשר שילוב בין מדעי המוח לחינוך. הוצע להשתמש בעקרון הגמישות (plasticity) כבסיס לבניית פרדיגמה על-דיסציפלינרית. המחברים מתארים את חשיבות עקרון הגמישות בהתייחס לאוטונומיה, לפגיעות ולטיפוח חוסן.

המחברים מדגישים את החשיבות של בניית קשר בין מדעי המוח להוראה ובוחנים את הבסיס הנוירולוגי מאחורי מתודות הוראה שונות, כמו למידה בזוגות, למידה פעילה, מיפוי מושגים, למידה מבוססת בעיות, הוראה מותאמת תרבות.

המאמר דן בצורך לפתח את הדמיון חברתי-רגשי במערכת החינוך בכלל ובתוכניות לתלמידים מחוננים ובאבחון מחוננים בפרט. הוא מסביר את ההבדלים בין שתי מערכות המוח: רשת הקשב הניהולי ורשת ברירת המחדל ואת הצורך בפיתוח מאוזן של שתיהן. המחברים טוענים, כי דגש על טיפוח והערכת המיומנויות המנוהלות על ידי רשת ברירת המחדל עשוי לקדם את היצירתיות, ליצור חינוך שוויוני יותר, ממוקד בפיתוח כולל של אישיות הלומדים, כולל היבטים של יצירתיות ומוסר, ומבוסס על תרבותם.