גיליון מספר 13: פדגוגיה מוטת עתיד

מחבר המאמר טוען, כי מערכת החינוך המודרנית חייבת לשים דגש על השימוש בגישה בין-דיסציפלינרית - גישת המערכות, וגם במימוש הפוטנציאל של טכנולוגיות מידע חדשניות, זאת כדי לעמוד באתגר של הכנת התלמידים לקראת העתיד. במאמר מתוארים המאפיינים העיקריים של פדגוגיה מוטת-עתיד, למשל, למידה שיתופית, בנייה של קהילה לומדת המכוונות לטווח הארוך, קידום מיומנויות חשיבה ביקורתית ומורכבת, ופיתוח יצירתיות וחדשנות

המאמר מתאר את העקרונות של פדגוגיה מוטת-עתיד, נוכח הצורך בבניית חברה עתידית בת-קיימא. נטען כי על בתי ספר של היום להכין את תלמידיהם לחברת העתיד. היעד המרכזי של החינוך לעתיד בר-קיימא הוא לאפשר לכל התלמידים להפוך לשותפים פעילים, ביקורתיים ויצירתיים בלמידה ובבניית העתיד, ולקדם את התפיסות של מציאות בת-קיימא, כעתיד אפשרי שסבירותו תלויה בפעילות אחראית בהווה. במאמר מתוארים כלים פדגוגיים מעשיים של חינוך לעתיד.

יצירתיות היא אחת היכולות הנדרשות ביותר בחברה המודרנית ואמורה להיות מפתח להצלחה בחברת העתיד. לכן הקניית יצירתיות לתלמידים היא אחד היעדים המרכזיים של מערכת החינוך המודרנית, אולם מערכת החינוך המודרנית אינה מותירה מקום ליצירתיות ואף מדכאת ניסיונות של חשיבה יצירתית ומגוונת. יצירתיות וטכנולוגיה מודרנית משלימות אחת את האחרת, כאשר טכנולוגיה מקוונת ומרושתת עשויה לקדם את היצירתיות. במאמר מתוארות דרכים לקדם אינטראקציה בין יצירתיות ופדגוגיה באמצעות פעילות בכמה תחומים, למשל: בהכשרת מורים, בהערכת הלמידה ובמדיניות החינוכית.

המאמר מדגיש את הקשר בין מרחבי למידה לעקרונות פדגוגיים, ואת החשיבות של התאמת מרחבי למידה מודרניים לצורכי הלמידה במאה ה-21, המכוונים לפיתוח יצירתיות, גמישות והסתגלות לשינוי. במאמר מוצגים עקרונות לעיצוב מרחבי למידה פיזיים ווירטואליים. כמו כן, מוצע ליישם את עקרונות תיאוריית הקישוריות לבניית מרחבי למידה מקוונים, המהווים מערכת מורכבת שמתארגנת באופן עצמאי, משקפת את ההקשר שבו נמצא הלומד וקשורה באופן הדוק לסוג למידה ייחודי.

המאמר דן במגוון דרכים של שימוש בטכנולוגיה לעיצוב מרחבי למידה של הדור הבא. נטען כי על עיצוב מרחבי הלמידה להתבסס על התפיסה הקונסטרוקטיביסטית של תהליכי למידה. מודגש כי הטכנולוגיות המתקדמות מסייעות לעצב מגוון סביבות למידה, המבוססות על המסגרת הקונסטרוקטיביסטית, מעשירות את הלמידה, הופכות אותה לממשית ואותנטית, ומאפשרות להעביר את הידע והמיומנויות הנרכשים להקשרים חברתיים מחוץ לכותלי בית הספר.

המאמר דן במגוון ההשלכות של הטכנולוגיה המודרנית על הלומדים ועל תהליכי הלמידה, ומתאר את הדגם הפדגוגי של למידה בכל מקום. הפדגוגיה של למידה בכל מקום מבוססת על התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית והיא מאפשרת להביא לידי ביטוי מגוון רחב של פרקטיקות של למידה פעילה ואינטראקטיבית, בסביבה אותנטית, באמצעות כלים טכנולוגיים מתקדמים. נטען כי המגמות החדשניות של התפתחות טכנולוגיות המחשב והמידע מקדמות הזדמנויות לתלמידים להיות מעורבים באופן פעיל במהלך הלמידה, ולהיכנס לאינטראקציות עם הסביבה הלימודית, כאשר רשת האינטראקציות הלימודיות מוטמעת בשגרה היום-יומית של הלומדים.