| שלומית סדרס-ליבוביץ |  |
| | המאמר סוקר את התפתחות התפיסות של חינוך למדעים בסוף המאה ה-20 – תחילת המאה ה-21, תוך כדי דגש על הגישות ההומניסטיות שמבטאת את מגוון הממדים החברתי, התרבותי, ההיסטורי והפוליטי של המדע. במוקד הסקירה עומדת תפיסת מדע-טכנולוגיה-חברה על זרמיה השונים. תפיסה זו מתבססת על הגישה הקונטקסטואלית, הפוסט-פוזיטיביסטית למדע ורואה את היעד של חינוך למדעים בהקניית הידע והמיומנויות הקשורים למדע לכלל התלמידים למען פיתוח אזרחות פעילה ומודעת. בהקשר הזה נדונו הגדרות שונות של מונח האוריינות המדעית והטכנולוגית, שכיום עומד במרכז החינוך למדעים. המחברים מדגישים את ההבדלים הקונצפטואליים בין החינוך ההומניסטי למדע לבין דרכי החינוך המסורתי. |  |
| | המאמר מתאר את החשיבות של ננו-טכנולוגיה וננו-מדע עבור החברה המודרנית ומדגיש את הצורך בפיתוח התערבויות במסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, לשם פיתוח מודעותם של התלמידים, כאזרחים לעתיד לתחום חדש. וכן להשלכותיו מרחיקות הלכת על החברה ולצורך בהכנת כוח עבודה עתידי. מחקרי ההערכה של התערבויות חינוכיות של ננו-טכנולוגיה, המשלבים ידע תיאורטי עם גישה ניסויית ומעשית, ונסמכים על פיתוחים טכנולוגיים חדישים מראים, כי הן עשויות להעלות את התעניינות התלמידים לא רק בתחום הנלמד, אלא גם בתחומים נרחבים של המדע. |  |
| | המאמר דן בשילוב בין הוראת מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (STEM) להוראת האמנות. המחבר מתאר את הרכיבים העיקריים של STEAM ומציג המלצות באשר לעיצוב ההתערבות. מודגשת החשיבות של שימוש בפרקטיקות המדע ובפרקטיקות האמנות כמכלול אחד שווה ערך, כאשר כל אחת מהפרקטיקות מחזקת את האחרת. מחקרי ההערכה של תכניות STEAM מצביעים על הפוטנציאל הגדול של גישה זו לחינוך למדעים, על השגת מעורבות עמוקה יותר של התלמידים בפרקטיקות המדעיות, העלאת רמת הידע וההתעניינות במדע, פיתוח היצירתיות וכינון הזהות המדעית. |  |
| | המאמר מתאר את התנאים הדרושים להצלחת התכניות של העשרה אקדמית בתחום החינוך למדעים במסגרות החינוך הבלתי פורמלי. המחברת מבקרת את התפיסה של החינוך הבלתי פורמלי כמשני בחשיבותו לעומת החינוך הפורמלי ומצביעה על המאפיינים המנוגדים בין שני ענפי החינוך, והנזק הנובע מכפיפות החינוך הבלתי פורמלי לחינוך הפורמלי. היא מציעה להתייחס לשני סוגי החינוך למדעים כשני רכיבים שווי ערך במכלול של התשתית החינוכית הכוללת. המאמר מתאר את השלכות התפיסה המוצעת על עיצוב התכניות של החינוך הבלתי פורמלי בתחומי המדעים והטכנולוגיה, ומפרטת את הצעדים הדרושים כדי ליישם את השינוי. |  |
| | המאמר מנסח את היעדים העיקריים של חינוך למדעים ומנמק את הצורך בלימודים על המדע במסגרת חינוך למדעים. לימודי "מדע כללי" במסגרת לימודי המדעים בבתי הספר אמורים להקנות לתלמידים את התובנות לגבי טיב הידע המדעי כפירוש קוהרנטי של הממצאים הנבחרים, על פי כללים אפיסטמולוגיים ברורים. נטען כי על מעצבי תכניות הלימודים ועל המורים למדעים לפעול כדי שבמסגרת למידה של המקצוע המדעי המסוים תלמידים יקבלו תפיסה נכונה של טיב המדע. לשם כך, יש להציג עמדות מדעיות שונות ומגוונות, לעמוד על הפולמוסים המדעיים בעבר ובהווה, למקד פחות את השיעורים על הקניית מידע ויותר על חוויות ותהליכים של החקר המדעי. |  |
| | המאמר מציג את ההיגיון שמאחורי התפיסה של למידת מדעים מבוססת חקר ומקשר בינה לבין האפיסטמולוגיה הקונסטרוקטיביסטית. המחברים טוענים, כי בניית החינוך למדעים כמחקר מאפשרת ליצור למידה משמעותית, כאשר הלומד ממלא תפקיד מרכזי ופעיל בתהליך. כמו כן, המחברים מתארים את השלבים של למידה מבוססת חקר ומפרטים את סוגיה. מסקנתם היא, כי למרות הקשיים הכרוכים ביישום המעשי של השיטה, למידה מבוססת חקר היא חיונית להשגת היעדים הרחבים של החינוך למדעים במאה ה-21, של פיתוח אוריינות מדעית והיענות לצרכים של החברה המודרנית. |  |
| | המאמר מצביע על הפוטנציאל של חשיבה עתירת דמיון להעשרת הידע של התלמידים על המדע ויישומיו, להעלאת המוטיבציה שלהם ומעורבותם, ולפיתוח היצירתיות המדעית. המאמר מתאר את האסטרטגיות המקדמות פיתוח מיומנויות של חשיבה עתירת דמיון במסגרת חינוך למדעים. בניגוד לדימוי הסטריאוטיפי של המדע כפעילות רציונלית נטולת רגש, מודגשת החשיבות של הפן האסתטי של המדע והקווים המשותפים בין מדע לאמנות. נטען, כי טיפוח תחושת הפליאה של התלמידים לנוכח המדע ומודעותם לאסתטיקה המדעית הם אחד היעדים של למידת מדעים והיא מהווה בסיס לרצון של התלמידים להמשיך ולעסוק במדע. |  |
| | המאמר מדגים את הפוטנציאל של התפיסה הקונסטרוקטיביסטית והסביבה הלימודית של בידור חינוכי להוראת נושאים מדעיים מורכבים, שבדרך כלל נלמדים במוסדות להשכלה גבוהה, בקרב תלמידי בתי ספר תיכוניים. מודגשת החשיבות של מגע ישיר עם אובייקטים, המעורר לומדים לחשוב, לנסח השערות ולבדוק אותן לעומק, ושל למידה מעשירה המספקת הנאה ומפתחת את המוטיבציה והמעורבות של התלמידים. |  |
| | המאמר מתאר את הפרקטיקות של אי-שוויון מגדרי, המוטמעות בחינוך למדעים בבתי הספר המודרניים, המביאות לניכור בנות מהמקצועות המדעיים. מוצעות שתי תפיסות שונות של הדרך להרחבת מעורבותן של בנות בלימודי המדעים. המחברת מבקרת את התפיסה של "חינוך נטול מגדר", כגישה אשר איננה מסוגלת להתמודד עם הסטריאוטיפים המגדריים, שמופנמים על ידי התלמידים בעקבות אינטראקציות עם הסביבה. לעומת זאת, מוצעת תפיסת חינוך למדעים רגיש למגדר. במאמר נדונים השינויים בפרקטיקה ההוראה והלמידה, בתכניות הלימודים ובתפיסת המדע, שהכרחיים כדי להפוך את החינוך למדעים לשוויוני ואינקלוסיבי יותר. |  |
| | המאמר מבסס את החשיבות של מטה-קוגניציה ללמידת מדעים מוצלחת ומציג את התוצאות של מחקר ההערכה להתערבות לימודית מחוץ לבית הספר בתחום מדעי הסביבה. ההתערבות שמה דגש על ידע מעשי וחקר ניסויי, תוך כדי הצבת אתגרים חדשים. המחקר מלמד על השפעת ההתערבות על יחסם של התלמידים ללמידה ולהקניית ידע מדעי. מוצעות אסטרטגיות הוראה, המכוונות לפיתוח המודעות המטה-קוגניטיבית, שעשויה לסייע בשיפור הישגי התלמידים, בהעלאת התעניינותם במדע ובפיתוח המוטיבציה שלהם ללמוד מדעים. |  |
| | המאמר מציג את הרקע התיאורטי לפרקטיקה של שימוש בסיפורים על אודות ההיסטוריה של המדע, תגליות מדעיות וקורות חייהם של המדענים, וזאת לשם פיתוח למידה משמעותית ועתירת הקשר. התפקיד העיקרי של הסיפור הוא לעורר את העניין של התלמידים ואת מעורבותם, ולהעלות שאלות חשובות בדבר הנושא הנלמד. במאמר מוצג דגם של גישה קונטקסטואלית המונעת על ידי סיפורים ללימוד מדעים. |  |
| | המאמר מציג את הרקע התיאורטי להבנה החשיבות של אמונות אישיות של מורים לגבי תהליכי ההוראה. המאמר מתמקד בחקר השפעתה של אמונה דתית (אסלאם) על כינון זהות המורה ועל הוראת המדעים בבתי הספר החילוניים במצרים. המחבר מדגיש, כי האמונות הדתיות האישיות של המורים למדעים מהווים גורם מרכזי בכינון זהותם המקצועית ויש להן השפעה מכרעת על תפקודו של המורה בכיתה, וגם על אופן הוראת המדעים. המאמר דן בדרכים להעשיר את הוראת המדעים, תוך שיתוף פעולה בין המורים למדעים לבין מורים למקצועות דתיים. |  |
|
|