גיליון מספר 9: מגמות על בחקר המדע – מבט אל החינוך במאה ה-21

המאמר סוקר את התפתחות התפיסות של חינוך למדעים בסוף המאה ה-20 – תחילת המאה ה-21, תוך כדי דגש על הגישות ההומניסטיות שמבטאת את מגוון הממדים החברתי, התרבותי, ההיסטורי והפוליטי של המדע. במוקד הסקירה עומדת תפיסת מדע-טכנולוגיה-חברה על זרמיה השונים. תפיסה זו מתבססת על הגישה הקונטקסטואלית, הפוסט-פוזיטיביסטית למדע ורואה את היעד של חינוך למדעים בהקניית הידע והמיומנויות הקשורים למדע לכלל התלמידים למען פיתוח אזרחות פעילה ומודעת. בהקשר הזה נדונו הגדרות שונות של מונח האוריינות המדעית והטכנולוגית, שכיום עומד במרכז החינוך למדעים. המחברים מדגישים את ההבדלים הקונצפטואליים בין החינוך ההומניסטי למדע לבין דרכי החינוך המסורתי.

המאמר דן בשילוב בין הוראת מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (STEM) להוראת האמנות. המחבר מתאר את הרכיבים העיקריים של STEAM ומציג המלצות באשר לעיצוב ההתערבות. מודגשת החשיבות של שימוש בפרקטיקות המדע ובפרקטיקות האמנות כמכלול אחד שווה ערך, כאשר כל אחת מהפרקטיקות מחזקת את האחרת. מחקרי ההערכה של תכניות STEAM מצביעים על הפוטנציאל הגדול של גישה זו לחינוך למדעים, על השגת מעורבות עמוקה יותר של התלמידים בפרקטיקות המדעיות, העלאת רמת הידע וההתעניינות במדע, פיתוח היצירתיות וכינון הזהות המדעית.

המאמר מנסח את היעדים העיקריים של חינוך למדעים ומנמק את הצורך בלימודים על המדע במסגרת חינוך למדעים. לימודי "מדע כללי" במסגרת לימודי המדעים בבתי הספר אמורים להקנות לתלמידים את התובנות לגבי טיב הידע המדעי כפירוש קוהרנטי של הממצאים הנבחרים, על פי כללים אפיסטמולוגיים ברורים. נטען כי על מעצבי תכניות הלימודים ועל המורים למדעים לפעול כדי שבמסגרת למידה של המקצוע המדעי המסוים תלמידים יקבלו תפיסה נכונה של טיב המדע. לשם כך, יש להציג עמדות מדעיות שונות ומגוונות, לעמוד על הפולמוסים המדעיים בעבר ובהווה, למקד פחות את השיעורים על הקניית מידע ויותר על חוויות ותהליכים של החקר המדעי.

המאמר מצביע על הפוטנציאל של חשיבה עתירת דמיון להעשרת הידע של התלמידים על המדע ויישומיו, להעלאת המוטיבציה שלהם ומעורבותם, ולפיתוח היצירתיות המדעית. המאמר מתאר את האסטרטגיות המקדמות פיתוח מיומנויות של חשיבה עתירת דמיון במסגרת חינוך למדעים. בניגוד לדימוי הסטריאוטיפי של המדע כפעילות רציונלית נטולת רגש, מודגשת החשיבות של הפן האסתטי של המדע והקווים המשותפים בין מדע לאמנות. נטען, כי טיפוח תחושת הפליאה של התלמידים לנוכח המדע ומודעותם לאסתטיקה המדעית הם אחד היעדים של למידת מדעים והיא מהווה בסיס לרצון של התלמידים להמשיך ולעסוק במדע.

המאמר מתאר את הפרקטיקות של אי-שוויון מגדרי, המוטמעות בחינוך למדעים בבתי הספר המודרניים, המביאות לניכור בנות מהמקצועות המדעיים. מוצעות שתי תפיסות שונות של הדרך להרחבת מעורבותן של בנות בלימודי המדעים. המחברת מבקרת את התפיסה של "חינוך נטול מגדר", כגישה אשר איננה מסוגלת להתמודד עם הסטריאוטיפים המגדריים, שמופנמים על ידי התלמידים בעקבות אינטראקציות עם הסביבה. לעומת זאת, מוצעת תפיסת חינוך למדעים רגיש למגדר. במאמר נדונים השינויים בפרקטיקה ההוראה והלמידה, בתכניות הלימודים ובתפיסת המדע, שהכרחיים כדי להפוך את החינוך למדעים לשוויוני ואינקלוסיבי יותר.

המאמר מציג את הרקע התיאורטי לפרקטיקה של שימוש בסיפורים על אודות ההיסטוריה של המדע, תגליות מדעיות וקורות חייהם של המדענים, וזאת לשם פיתוח למידה משמעותית ועתירת הקשר. התפקיד העיקרי של הסיפור הוא לעורר את העניין של התלמידים ואת מעורבותם, ולהעלות שאלות חשובות בדבר הנושא הנלמד. במאמר מוצג דגם של גישה קונטקסטואלית המונעת על ידי סיפורים ללימוד מדעים.