גליון מספר 1 : בני נוער בקהילה

סעיר ענבוסי

שלומית סדרס-ליבוביץ

המחברים מאמצים את התפיסה של תקופת הנערות כמעבר סטטוס, משלב הילדות אל החיים העצמאיים הבוגרים. כמו גם את המונח משימה התפתחותית שמתארת את הציפייה המכוננת של החברה כלפי חבריה בשלבים שונים של חייהם. במאמר נטען כי התנאים החברתיים הכלכליים והתרבותיים של החברה המערבית המודרנית אינם מאפשרים לבני נוער להשלים את המעבר לבגרות. הביצוע של מרבית המשימות ההתפתחותיות המאפיינות את גיל ההתגברות נדחה לגילאים מאוחרים יותר וחלקן אף מבוצעות עוד בילדות. המצב של טשטוש גבולות והיעדר עקביות מייצר מתחים, אמביוולנטיות ואי וודאות בהערכה עצמית. המיומנות העיקרית שנדרשת מבני הנוער כיום היא היכולת להתמודד עם מצבים של אי וודאות ונכונות לתגובה מהירה במצבים לא צפויים. יש לציין, שבחברות מפותחות ומובילות כיום, אי וודאות ואי עקביות מאפיינים לא רק את תקופת ההתבגרות, אלא גם את החיים הבוגרים. לאור מצב זה, בני נוער הופכים לחלוצים בפיתוח סגנון חיים התואם לתנאים החברתיים והכלכליים של התקופה.

במאמר מודגשת החשיבות של מעורבות בני נוער בחיי קהילה ובפעילות אזרחית, לשם הסתגלות טובה ופיתוח זהות. במחקר הנוכחי, הוצע להבחין בין ארבע קבוצות מרכזיות של בני נוער: בני נוער פעילים, בני נוער מסייעים, בני נוער מגיבים ובני נוער לא מעורבים. בני נוער פעילים מתאפיינים בהסתגלות טובה, זהות מפותחת, תחושה גבוהה של אחריות חברתית, ותקשורת טובה עם הורים במגוון נושאים. בני נוער מסייעים פעילים בכל מה שקשור בסיוע לאחר, אך הם אינם משתתפים בפעילויות פוליטיות ובעבודה קהילתית מאורגנת. הם מתאפיינים בהסתגלות טובה, זהות מפותחת ואחריות חברתית, אולם התקשורת שלהם עם הורים מפותחת פחות. בני נוער מגיבים פועלים לרוב כתגובה לפעילות יזומה של אחרים ומתאפיינים בהסתגלות טובה יחסית, אך ברמה נמוכה יותר של תמיכה חברתית. הזהות שלהם פחות מפותחת ורמת האינטראקציה שלהם עם הורים וחברים נמוכה יותר. בני נוער לא מעורבים מתאפיינים בהסתגלות נמוכה, זהות פחות מפותחת, תפקוד לקוי במשפחה, אינטראקציה נמוכה עם הורים וחברים. המחקר מדגיש את הצורך בעיצוב תכניות התערבות הממוקדות בבני הנוער השייכים לקבוצה האחרונה.

מחקרים מצביעים על החיבור הפרו-חברתי כאחת המיומנויות העיקריות שמאפיינות הסתגלות טובה של בני נוער, והוא אף מהווה מוקד להתערבויות אפשרויות על מנת למנוע התנהגויות אנטי-חברתית ומסוכנות. החיבור הפרו-חברתי משקף את תחושת השייכות של בני נוער כתוצאה מקבלת הכרה, אמון והעצמה. בספר מתוארות ההשלכות של חיבור פרו-חברתי במגוון תחומים בהתייחס למניעת נשירה ממוסדות החינוך, מאבק באלימות, מניעת שימוש בסמים וקידום מעורבות אזרחית. בפרק זה ניתן דגש לעובדה שחיבור פרו חברתי של בני נוער דורש הזדמנויות והקניית מיומנויות חברתיות, ולכן יש לאפשר לבני נוער לשחק תפקיד פעיל בתוך הקהילה, תוך כדי למידה של מיומנויות חברתיות חדשות ופיתוח אישי.

המאמר מתבסס על המונח תחושת קהילה והוא כולל את הממדים: קשר רגשי לקהילה; תמיכה וקשר רגשי לחברים; תחושת שייכות; יצירת הזדמנויות למעורבות ומיצוי של הזדמנויות השפעה על הקהילה. על פי אריקסון, פיתוח זהות נחשב למשימה התפתחותית עיקרית של גיל ההתבגרות. במחקר נבדקה השפעת תחושת הקהילה על כינון הזהות ותחושת הבדידות בקרב בני נוער מאיטליה ומבלגיה. ממצאי המחקר ההשוואתי מצביעים על הקשר בין תחושת הקהילה למיצבי הזהות וליחסים עם הורים וחברים. המחקר מצביע על כך, שמאפיינים תרבותיים הם הגורמים המרכזיים שמשפיעים על התפתחות תחושת הקהילה בקרב בני נוער.

המחקר מתבסס על ממצאי המחקרים הקודמים לגבי החשיבות של תחושת השייכות ומציאת המשמעות בתוך הסביבה החברתית והקהילתית של בני נוער, ההתפתחות הבריאה, תחושת הרווחה וכינון הזהות של בני נוער. במחקר שנערך בקרב בני הנוער בארצות הברית נמצא, שחיבור בין בני הנוער לקהילה מתרחש בתחומים העיקריים הבאים: יחסים בין בני נוער למבוגרים; שייכות ומרחב ציבורי; כוח וקול בנושאי הקהילה ומעורבות יצירתית. בנוסף, זוהו מספר גורמים עיקריים המשפיעים על החיבור של בני הנוער לקהילה: אופי היחסים עם המבוגרים; קיום אפשרויות להבעה; מעורבות יצירתית אשר עונה על הצרכים ההתפתחותיים של בני הנוער; הזדמנויות למעורבות משמעותית ולהשפעה במסגרות קהילתיות שונות; השפעה על מדיניות ופרקטיקה קהילתית; תחושת ביטחון; נגישות של המרחב הציבורי ותחושה שהם רצויים בו; מודעות אודות השפעת צעירים ובני נוער על מדיניות הקהילה ויחסים חיוביים במשפחה. במאמר נדונו גם השלכות המחקר על המדיניות הקהילתית בתחום שילוב בני הנוער.

המאמר מצביע על כך, שהורים אינם הגורם היחידי שקובע את דפוס התקשורת במשפחה ודפוס זה משתנה בהתאם להתפתחות הילדים. במחקר הנוכחי, נבחנה ההשפעה העקיפה של התערבות על מנת לקדם את ההתפתחות הפוליטית של בני נוער ביחס להוריהם. נמצא כי השפעת בני הנוער על המודעות הפוליטית של הוריהם מתבצעת באפיקים של חיפוש מידע, כינון דעה ותקשורת ממוקדת בנושאי התוכן. נטען כי התערבות חיצונית שמכוונת לבני נוער עשויה להביא לשינוי הדפוס התקשורתי גם בתוך המשפחה ולהגביר את האינטראקציות, בזיקה לאוריינטציה של תכנית ההתערבות. מסקנות המחקר מצביעות על דרך לעיצוב ההתערבויות, שמכוונות להעלות את ההשתתפות האזרחית של בני נוער והוריהם.