גיליון מס' 9 (2009 - IV): תרבות הנוער ורדיקליזם דתי

מרסלו וקסלר

אלן ריצ'ארדס מנתח את השורשים החברתיים להתפתשטות האסלאם הרדיקאלי ואת הסיבות למשיכת צעירים אליו. הוא מדגיש כי צעירים מהווים הבסיס של תנועה, כאשר הרדיקאליזם האסלאמי נוצר מתוך חיפושי הזהות של הדור החדש של מוסלמים צעירים. ריצ'ארדס רואה באסלאם הרדיקאלי תרבות צעירים, המאפיינת את האינטליגנציה המוסלמית הצעירה שכמו אינלגיצנציה מהפכנית רוסית של סוף המאה ה-XIX, חשה חוסר אונים וייאוש עמוק כתוצאה מהדרה וניכור כפולים – הדרה וניכור גם מקרב העם הבור והפטריארכאלי וגם ממנגנוני המודרניזציה והשלטון הפועלים בחברה.

מוסה כדימלה מנתח את התנועה האסלאמית הטבליג' בצרפת כתרבות נוער מוסלמי. השתייחכות לטבליג' דורשת שינוי מהותי וטוטאלי של האישיות. כל מערכת היחסים החברתיים של הצעיר, צורת התנהגות, אופי עיסוקיו ומחשבותיו עוברים טרנספורמציה עמוקה. מימד הקדש לא רק מעניק לבני נוער מודרים מפלט מתוך חיי השגרה והדרה, הוא מחזיר להם ביטחון עצמי וכבוד עצמי, מהווה בסיס לכינון זהות מחודש. הוא מעניק להם את התחושה שלחייהם יש משמעות. המחבר מנתח את הדיאלקטיקה של נראות ובלתי נראות בתהליך ההתפתחות של הזהות החדשה.

סינוב בנדיקסן מתארת את תרבות הנוער האסלאמית החדשה בקרב צעירים מוסלמים בברלין. תרבות זאת מעמידה דת במרכזו של כינון הזהות, תוך כדי נתק בין "הדתיות הישנה" של דור ההורים ו"הדתיות החדשה" והטהורה של הצעירים שמפרידה בין הזהות הדתית לבין הזהות האתנית והתרבותית. תרבות הנוער האסלאמית מאפשרת לבני משפחות מהגרים מודרים את פתיחת המרחב החדש שמסייע למודר לארגן מחדש את עולמו, מחזיר לו את התחושה של כבוד עצמי וויסות עצמי, מעניק משמעות לחייו; פניה לאסלאם הטהור גם מאפשרת לצעירים דרך למודרניזציה התברותית ואוטונומיה מתוך המערכת הפטריארכאלית השוררת במשפחה. יחד עם זאת, המחברת מתנגדת בתוקף לניסיונות הרדוקציה של הדת למימדים של תופעה סוציולוגית ומדגישה כי יש להתייחס לדתיות כאל מימד עצמאי סובייקטיבי שגורם לקיום של מגוון בחירות מסוים בידי הסובייקט האנושי, כאשר מחקרה מצביע על החשיבות של חוויות מסטיות וחצי-מסטיות ועל המיקומו המרכזי של החיפוש הרוחני בתהליך של פניית הצעירים לדת.

שריל רנה גוץ' מנתחת את האינטראקציה בין הזהות הנוצרית הדתית לבין תרבות הראפ בקרב בני הנוער האפרו-אמריקאיים. סינתזה זאת היא המייחדת את תרבות הנוער של אפרו-אמריקאיים רבים, כאשר ראפ הופך להיות שפה משותפת של מגוון תרבויות נוער אמריקאיות. המחברת מתארת את היחס של הממסד הכנסייתי לתופעה זו ומדגישה כי סגנונות מוזיקאליים של הראפ הנוצרי מייחדים יותר את תת התרבויות הנוער הדתיות ופחות את המיינסטרים הכנסייתי.

סטפני וולן לוין מתארת את תרבות הנוער של בנות חב"ד בארצות הברית. במרכז תרבות נוער זו עומדת יהדות וזהות זתית שמתאפיינת באמונה עמוקה. מחברת מנתחת את היחסים המורכבים בין מסורת לבין התחדשות, בין התברות היהודית לבין התברות החילונית האמריקאית שמוצאים את ביטוייהם בתרבות נוער זו. היא מדגישה כי בניגוד לציפיותיה המוקדמות תרבות נוער אחידה שנשענת על המערכת ההלכתית מאפשרת גם הבעת קול אינדיבידואלי ייחודי. המחקר מתייחס לההקבלה הבלתי הצפויה באופי כינון הזהות והבעה עצמית בי בנות חב"ד לבין בנות מהקהילות שחורות מודרות, ההקבלה שנובעה מהגורם של לכידות פנימית שגורמת להעלאת ביטחון עצמי ויכולת הבעת קול אינדיבידואליי בקרב בנות הנוער. הקול הנשי מוצא את ביטויו האינדיבידואלי גם במסגרות שלצופה מבחוץ נראות כאחידות וקשוחות, אך לכידות זאת טומנת בתוכה גם אפשרות של דיכוי. תרבות בנות חב"ד מאפשרת שיעתוק של תרבות החב"ד לבנות הנוער, אך הופכת להיות הררבה יותר מגוונת, גמישה ופתוחה מאשר "התרבות הרשמית" וכוללת בתוכה גם אלמנטים מהתרבות הכללית וגם פן אינדיבידואלי חזק.

אניטה ברומר מתארת את תפקידה של הדת היהודית בכינון הזהות בקרב בני נוער יהודים ברזילאיים ומצביעה על השינויים המאפיינים את היחס לדת של הדור החדש. הפנייה מחודשת של הצעירים לדת נתפשת כבחירה מודעת, בניגוד להתייחסות לדת כמסורת מובנת מאליה של הדור הקודם. דת נהפכת למרכיב המרכזי בזהות, גם כאשר מידת ההקפדה על הנורמות הדתיות היא רופפת ותוך כדי הדגש לא על הפן הקהילתי אלא על הפן האינדיבידואליסטי של יהדות. המחברת מצביעה על חשיבות של הדת כגורם שמציב את עצמו כנגד תרבות המונים גלובאלית.

ניסן שור, לרקוד עם דמעות בעיניים, "רסלינג", 2008.

כתב: מרסלו וקסלר