מרסלו וקסלר במאמרו מסתמך על הגישה הביקורתית של בורבולס בתור נקודת מוצא כדי לבנות דגם חדש של הדיאלוג - דיאלוג כקונפליקט. בקונצפציה של הדיאלוג כקונפליקט משולבים רעיונות של הפדגוגיה הביקורתית הפרייריאנית והגישה הסוציולוגית של בורדייה ששמה דגש על המושג של ההון התרבותי. המאמר דן בביסוסו הסוציולוגי והפדגוגי של הדגם המוצע ובגבולות מימושו במסגרת הפרקטיקה החינוכית
כאן מובא תקציר של שני פרקים מספרו של ניכולאס בורבולס "הדיאלוג בהוראה: תיאוריה ופרקטיקה". המחבר מברר את המאפיינים של היחס הדיאלוגי ומראה את מגוון צורות הדיאלוג העומדות לרשות המחנך.
שיילה מקריין סוקרת גישות שונות ללימודי האוריינות ומוכיחה את נחיצותו של המודל הדיאלוגי. המאמר כולל חלק מתודולוגי ודוגמאות פרקטיות לשימוש הדיאלוג בלימוד.
המחברים (לינדה אלדר, ריצ'רד פול, לויז סבג') מנתחים את אחד הז'נרים הדיאלוגיים, הדיאלוג הסוקראטי, ומראים את חשיבותו לפיתוח חשיבה ביקורתית אצל התלמידים. מובאות דוגמאות לשימוש בדיאלוג הסוקראטי במהלך השעורים.
המחברים (אלן צ'ינה ודונטו טרולי) מנתחים את העמדות של באחטין וויגוטסקי באשר לדיאליגיזם של השיח ובוחנים את חשיבות המתודה הדיאלוגית בתורת הפסיכולוגיה החינוכית של ויגוטסקי ובמיוחד, בקונצפציה של "אזור של ההתפתחות הקרובה".
מקס ון-מאנן דן במימדים אפיסטמולוגיים של רפלקציה ומנתח את המשמעות הפרקטית של מושג ההוראה כעשייה רפלקטיבית. הוא מציע להגדיר את הרפלקציה כפעילות מודעת הזהה עם מה שאנחנו רגילים לכנות כטקט או אינטואיציה פדגוגית.
החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ - חל"צ
