תם לו פרק, פרק בו אנו, 19 משתתפי העתודה לניהול מרכזים קהילתיים, צברנו כלים וציוד להתחיל לצעוד בדרכו של מנהל מרכז קהילתי. התחלנו אי שם באוקטובר את הליכי ההתמיינות, ממבחני מחשב וראיונות ועד ההזמנה המיוחלת למרכז הערכה, חששות ומתח שהתפוגגו עם מכתבי הקבלה לקורס. שלושה חודשים בהם ימי חמישי-שישי הפכו לימים העיקריים של השבוע, הכל כמעט ונדחק הצידה, כולנו היינו כמכושפים לרעיון בהתמסרות טוטאלית לימים אלה, באופן מדויק להפליא צוות העתודה ליקט מקבץ מייצג את החברה של כולנו, כל אחד ואחת עולם שלם של קסם שונה, אך אט אט נמצאו ונמתחו החוטים לכדי מכנים משותפים עמוקים.
חודשיים בהם צללנו לעולם התוכן של החברה למתנ"סים בכלל ועולמו של מנהל המרכז הקהילתי בפרט, קילפנו מעלינו שכבות וחשפנו את עצמינו, ללמוד על החוזקות שבנו ועל החולשות. פגשנו בבעלי תפקידים כאלה ואחרים, פגשנו את המרכז הקהילתי על צורותיו בהתאם לקהילות בהן הוא פועל, עשינו את צעדינו הראשונים מלווים בצוות איכותי אשר במיומנות ובמקצועיות לימדו אותנו שיותר מכל חשוב לשאוף תמיד להיות הגרסה הכי טובה של עצמך.
מביטים קדימה אל היעדים אשר הצבנו לעצמנו לפני הקורס ובטח בסיומו, ניהול מרכז קהילתי, להוות מנהלים אשר הלב הוא חלק ממערך ההסתכלות על מציאות, על אדם. מנהלים עם תשוקה ליצור, לפעול, עם תשוקה לעשייה חברתית, לחבר בין אנשים.
"הרגע בו אתה מפקפק ביכולת שלך לעוף, הוא הרגע בו אתה מאבד לנצח את היכולת לעשות את זה" -פיטר פן-
ברוח האביב הבא עלינו לטובה, שכולנו נזכור תמיד שהיכולת שלנו לעוף תלויה בנו בלבד.