יחס מדינות העולם במהלך מלחמת העולם לזוועות השואה מאופיין באדישות והתעלמות יחד עם גילויי אנושיות וניסיונות לסייע ליהודים, ע"י ארגונים מעטים וע"י אזרחים בודדים בעלי מצפון.

עוד בטרם פרצה המלחמה ברחו וגורשו יהודים מגרמניה ואוסטריה בעקבות רדיפות הנאצים, תופעה שהביאה לכינוס וועידת אוון בצרפת, ביוני 1938 .

נציגי 32 מדינות דנו בבעיית הפליטים ובעתידם. התוצאות של הוועידה היו סדרת תירוצים לאי יכולת ואי הסכמה להציע מקלט לבורחים, וסגירת שער בפני יהודים פליטים מרדיפות הנאצים. בוועידת אוון נחשף בבירור יחס האדישות וההתנכרות של מדינות העולם המערבי אל יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה.

כאשר זרמו ידיעות על רצח שיטתי יהודי אירופה במחנות הריכוז וההשמדה כיסו ארה"ב ובריטניה ועידה בברמודה באפריל 1943 (19.4.43 יום בו פרץ מרד גטו וורשה) ועידה זו שנועדה לסייע בפתרונות אנושיים לפליטי המלחמה, ולאזרחים היהודים הנידונים לרצח עם על ידי הגרמנים. אולם שוב הועלו תירוצים מדוע מדינות הברית אינן יכולות לפתוח שער לנרדפי הנאצים, אינן יכולות להתיר עלייה לארץ ישראל, אינן יכולות לנהל מו"מ עם הגרמנים ואינן יכולות להעביר מזון ועזרה לכלואים במחנות הריכוז. ועידת התחמקות מסמנת את האדישות וההתעלמות של העולם מגורל היהודים בשואה.

לאחר המלחמה נודע כי הייתה אפשרות צבאית מעשית להפגיז ולהרוס את רשת מסילת הרכבת שהובילה מיליוני יהודים לתאי הגזים ולהפציץ ולהרוס את המחנות עצמם, אולם צבאות ארה"ב ובריטניה לא קבלו על עצמם  משימה זו.

הכנסייה הקתולית, מנהיגיה וכמריה ניסו להגיע לפשרה עם המשטר הנאצי ולא הגיבו בצורה ברורה למען הפסקת הרצח ההמוני של יהודי אירופה.

ההנהגה העולמית של הנוצרים הקתולים, האפיפיור והותיקן ברומא נהגה ברפיון ובחוסר ולא הפעילה לחץ או השפעה על הגרמנים, למעט הצהרות מחאה מוסריות כנגד אנטישמיות, בקול ענות חלושה. בכל המדינות הכבושות ע"י הגרמנים נקטו הכנסיות והמנהיגים הדתיים בהימנעות ובאדישות כלפי שואת שכניהם היהודים. יחד עם זאת היו גילויי אנושיות רבים בהם הוחבאו ילדים יהודים במנזרים נוצרים וגילויי אהדה פרטניים ע"י כמרים שסייעו ליהודים להסתתר ולהימלט מפני הנאצים.