קורצ'אק ניסה להאיץ תהליכי חוברות ולהניע את הילד, במגוון אמצעים, להפוך לחברתי ולידידותי ולתרום בחרת הילדים. הדבר בא לביטוי בשיטות הענישה והתגובה היצירתיות והעקביות.

תגובה מענישה או מחזקת ניתנה לכל ילד חדש במשאל העם, בתום חודש לשהייתו בפנימייה ובתום שנה. כל הילדים הביעו את עמדתם לגביו ע"י הצבעה עם פתקים:

+          הוא נחמד וחביב עלי, טוב שבא;

-           אני לא אוהב אותו, חבל שבא אלינו;

0          אין לי דעה לגביו.

בעקבות ההצבעה ניתן לילד כינוי המשייך אותו ומאפיין אותו – דייר טרדן ומציק, סתם דייר, חבר חיובי. כל זאת נוהל על ידי ועד ההנהלה העצמית ללא התערבות או השפעה של הצוות החינוכי, ויצר לחץ חברתי מעצים. עונשים בפסק בית הדין העצמאי של הילדים היו ברובם סלחנים, מפייסים ומגשרים ולא מטלות מעליבות או משפילות.

פסקי הדין פורסמו בלוחות הקיר ונוסחו בעיקר בבקשה לתיקון ההתנהגות בהבעת תרעומת והתזכורת לגבי הכללים והתקנות שנועדו להשיג אווירת חיים טובה ונעימה לכולם, במקביל התמסדה שיטות של מתן גמול חיובי סמלי בעקבות התנהגות ראוייה ממושכת ועקבית.

צורה אחת גלוייה וציבורית למתן גמול חיובי הייתה – פרסום שבח או תודה – חשיפת הטוב והדגשת הטוב בלוחות קיר ובעיתון המקומי. גמול סמלי אחר היה חלוקת גלויות נוף, גלוייה אישית ייחודית לכל סוג של התנהגות חיובית. הפרלמנט, נבחרי ציבור התלמידים, בדק, שקל, והעניק גלויות עבור התמדה בעזרה לזולת, על חריצות בעבודות מטבח ובתורנויות, סדר וניקיון, על דייקנות ועמידה בלוח זמנים.

חשוב להבחין בכך שלא ניתן עונש לעבוד בתחזוקה, בשמירת הניקיון, בהפעלת המטבח ובחדר האוכל. כל אלו היו מטלות קבועות מחולקות בשיוויון ובהגינות ומתוך הכרת החשיבות בכל עבודות השרות. ... התקיים מוסד פנימייתי עם מאה ילדים פעילים בעבודה עצמית עם מינימום אנשי צוות.

אמצעי הנעה נוספים

1. בתא הציבורי – לרשות כולם וללא סרבול ביורוקרטי הוצעו ספרים ועיתונים, חוברות מידע, משחקים, יחד עם ספר דו"ח מצב ובו רשום למי ניתנה רשות לצאת לחופשה, מי החליף או שאל מחפץ מחברו, בקשות והבטחות של הילדים.
2. ארון המציאות – כל החפצים האישיים כולל פריטים זעירים שאבדו ונמצאו או שנלקחו והוחזרו.

כל אלו היוו חיזוק חיובי לכל צעד של הילד בחיי היומיום והאיצו את תהליכי החברות (סוציאליזציה) בתנאי החיים בפנימייה – בית היתומים.