ערב "זכרון בסלון" התקיים השבוע בשיתוף תוכנית 'עמיתים' , לקידום החלמתם בקהילה של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית.
זיכרון בסלון היא יוזמה חברתית המאפשרת לציין את ערב יום השואה בצורה משמעותית,
בסלון הבית, בין משפחה וחברים, במפגש המורכב מעדות, חלק אומנותי-שיתופי ודיון.
המיזם התחיל בשנת 2010 בסלון של נדב ועדי אלטשולר, כדי להעביר יחד את ערב יום השואה. הם הקשיבו לעדות, שרו וניגנו, ופתאום מצאו את עצמם בעיצומו של דיון על האופן שבו השואה משפיעה על החיים שלנו כאן ועכשיו. בסוף הערב היה ברור שצריך לשתף בחוויה הזו אנשים נוספים.
בשנים שחלפו מאז, זיכרון בסלון הלך והתרחב אל עבר אלפי סלונים ברחבי המדינה ומחוצה לה. עד כה למעלה מ-750,000 איש ציינו את יום הזיכרון לשואה בזיכרון בסלון בארץ וב 50 מדינות בעולם.
בצוות זיכרון בסלון חברים גברים ונשים, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים.
בצלאל פישר, התושב הכי ותיק בעכו, שיתף בסיפור חייו המופלא, בו הפך מילד קטן ברומניה , לעד למוות אכזרי, אחר כך לפליט נע ונד במספר חנות פליטים באירופה. בהמשך הגיע לארץ עם הוריו והם התיישבו בעכו, שהיתה כמעט ולא מיושבת.
בצלאל לחם ב-3 מלחמות, נפצע באחת מהם, ואיבד רבים וטובים מחבריו, אך למרות כל הכאב שחווה היה ונותר אדם מלא שמחת חיים , אופטימיות ועשייה. הוא הקים משפחה מפוארת, עבד שנים רבות במפעל עד צאתו לפנסיה. כיום חשוב לו לספר כל עוד כוחו בו על מה שעבר למען ידעו הדורות הבאים.
בהמשך הערב הוצגה גישת "הפסיכולוגיה החיובית" אשר מחפשת תשובה לשאלה : מה נותן לנו חוסן נפשי, וגורם לנו להיות מאושרים? המשתתפים שיתפו בדברים שנותנים משמעות לחייהם ובדברים שהם מוקירים בחייהם, וחיברו לחוויות שלהם או של בני משפחתם. חוויה מיוחדת הביא אחד המשתתפים בערב, שעלה לארץ כילד מאתיופיה, על היותו פליט, שחווה בריחה, מסע מלא ייסורים והתעללות במדבריות, ואיבד רבים מקרוביו, שמקום קבורתם לא נודע עד היום. היתה זו דוגמא בולטת לגורל העם היהודי באשר הוא, בתפוצות השונות. גורל שלא מבחין בנטיות פוליטיות, בגוון עור , בהשכלה או במגדר.