במוצ"ש האחרון התקיים ערב ייחודי. פתיחת תערוכת אמנות של מיזם "קהילה יוצרת זוכרת" בקריית אונו. במהלך הערב נחשפו לקהל הרחב יצירות של פורום אמני בקעת אונו השייכים למרכז האמנויות של המתנ"ס בקריית אונו.
"זו השנה השלישית שמיזם זה מתעורר לחיים בתחילת חודש דצמבר ומסתיים בערב יום הזיכרון" מספרת נטע גולד, עורכת החוברת ומנהלת המיזם "קהילה יוצרת זוכרת". "במהלך חודשים אלו נפגשו השנה 10 משפחות שכולות מרחבי בקעת אונו ו- 10 אמנים ומתוך מפגשים אלו נולדו 10 יצירות אמנות בפיסול ובציור".
מטרת פרויקט "קהילה יוצרת זוכרת" לקשר בין משפחות שכולות ואמנים ליצירה משותפת בתחום הציור, הפסיפס, הפיסול, הצילום והכתיבה. המפגשים בפורומים השונים שנוצרו אפשרו לגעת ברגשות, בתת מודע והתמודדות עם תכנים כואבים דרך היצירה.
אמנים מונעים מרגישות שטבועה בהם, ובתוך כך התחברו לרגישות הקיימת במשפחות השכולות. מחיבור זה נבעה היצירה כתהליך צמיחה מאובדן.
"השנה התקיימו המפגשים בדרך שונה משנים עברו, מספרת נטע גולד, האמנים נפגשו במפגש אינטימי עם המשפחות השכולות וצוות יד לבנים הגיע לבתיהם כדי לאסוף את החומרים הכתובים והמצולמים של יקיריהם".
יצירת הקשר בין המשפחות השכולות לבין האמנים נוצר ע"י יו"ר יד לבנים שאול צ'יטה צ'יטיאט, שהתלווה למפגש הראשוני לסייע לצדדים להיפתח.
בתחילה היה חשש גדול מהמפגש, חשש להיזכר, לפתוח ולגרד פצעים כואבים ובעיקר חשש לשתף אדם שאינו קרוב למשפחה באובדן.
אך הרצון של המשפחות להנציח את יקיריהם גבר על הכל והשאיר את החשש מאחור. בעקבות הנכונות של המשפחות לספר על ילדיהם הנופלים, נוצר שיתוף פעולה מוצלח וכך נוצרה יצירה אמנותית מלאת רגש וסיפור גדול.
חשוב להדגיש כי לא מדובר כאן בפרויקט הנצחה אישי, אלא בעבודות אמנותיות מיוחדות של האמנים, לאחר מפגשם עם המשפחה השכולה. לאמנים ניתן חופש אמנותי מוחלט ובין המשפחות נוצרו חיבורים מעניינים ו"יעידו" על כך היצירות שנוצרו.
ישראל גל ראש העיר קריית אונו מסר: "הפרויקט לא יכול היה להתקיים מבלי שכל אחד מהשותפים בו יסכים לגעת בכאב הכי עמוק שקיים בו ולהתמסר אליו. זה לא מובן מאליו שהמשפחות השכולות, שחיות עם כאב האובדן, מאפשרות לאמנים להושיט יד ולגעת בפצע הפתוח. אני מוקיר את המשפחות השכולות על שהן פותחות לנו, באמצעות הפרויקט, צוהר לנפשם הכואבת ונותנות לנו הזדמנות לחבק אותן כקהילה בליבנו. אני מודה לאמני בקעת אונו, על ההתגייסות, זו הפעם השלישית, לפרויקט החשוב והמטלטל הזה."
עמי כחלון המשנה לראש העיר ויו"ר הנהלת המתנ"ס: "מתנ"ס קריית אונו גאה לייצג את מיזם "קהילה יוצרת זוכרת" שיוצר סדרת מפגשים אישיים ואינטימיים בין משפחות שכולות מבקעת אונו כולה לבין אמני קריית אונו. זו השנה השלישית שאנו תומכים במיזם זה בכבוד ובאהבה. מדובר בפרויקט קהילתי מחבר ומגבש ואני מקווה כי נוכל אני להמשיך בפרויקט זה עוד שנים רבות."
פתיחת התערוכה התקיימה במוצאי שבת ה- 14.4 בספרייה העירונית, קריית אונו. ראש העיר ישראל גל וסגניו ארחו את ראשי ערי הבקעה, נציגי משרד הביטחון, האמנים וההורים השכולים. הטלוויזיה הקהילתית של קריית אונו צילמה ולוותה חלק מהאמנים בתהליך המפגש עם המשפחות וכן בהכנת היצירה לפרויקט. היצירות יוצגו במהלך החודש הקרוב בספרייה העירונית "בית לתרבות יוצרת".
ההורים והאמנים מספרים על המפגשים: שאול (צ'יטה) צ'יטיאט, אבא של עמרי צ'יטיאט, יו"ר יד לבנים בקעת אונו:
"מקץ מספר מפגשים אנו ממצים את סיפור הבן, האח, הבעל, ואז או אז, מסתגרים האמנים בסטודיו ומכינים את הביטוי העילאי של הזיכרון ליצירה - בציור, בשיר, בפסל, מרצף של מרקמים ומלבישים עליהם חום, אהבה, נשמה. תהליך רב חשיבות ומטלטל, בעצמה כזו, שלא חשתי מעודי!"...
ורדה פומרנץ אמא של דניאל פומרנץ:
"קהילה יוצרת – "זר לא יבין זאת". רק מי שנענה להזמנה ולאתגר, שהעמיד בפניו צ'יטה, יו"ר יד לבנים קריית אונו, יחד עם הצוות הנפלא שלו, להיפגש עם אמני בקעת אונו, ליצירה שתשלב בין אמן, לנופל ולבני משפחתו, יוכל, אולי, להבין את עומק החוויה, את עוצמתה המטלטלת מחד והמחזקת מאידך. אינני יודעת מי חשש יותר לקראת העשייה המרגשת הזו?. אני האם השכולה, שאיבדה את בנה ב"צוק איתן"?. מתנדבי יד לבנים והפעילים החברתיים בעיר קריית אונו?. או דווקא האמנים שבאו להתמודד עם האתגר המיוחד, המורכב והמאיים הזה.
יש שוני גדול ומובנה בנסיבות ההצטרפות, של כל אחד מן הצדדים שהזכרתי כאן, אך השאלה מי חשש יותר נותרה עבורי כחידה ועל כך כבר נכתב ונאמר: "זר לא יבין זאת".
עלינו – עליי ועל משפחתי, וכמונו כל המשפחות השכולות, נגזר להתמודד עם האובדן ולשאת אותו בגאון. דניאל צעיר בנינו ידע שימיו ספורים ושעותיו קצובות, הוא הישיר מבטו אל המוות וכתב לנו קצת לפני שנפל: "אם אתם קוראים את זה סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות לחמתי בכבוד ואני שמח."
"...אני שמח שנולדתי למשפחה הזו. אני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכול הכי טוב שלי."
"... אני פשוט שמח לא משנה מה קרה!!!".
עוד כתב לנו שהוא אוהב אותנו, את החיילים שלו ואת החברים שלו והוא גם ביקש שננציח אותו בדרך מיוחדת ושנעשה כל שנה מסיבה בחוף הצוק הדרומי, שכולם יבואו ויחגגו.
אנחנו כמובן עושים את מבוקשו כי כך נגזר וכי כל שנותר לנו הוא להמשיך בכל הכוח לחיות ולהנציח אותו, את דרכו, את ערכיו ואת פועלו.
למרות האמור, הכניסה לתהליך של "קהילה יוצרת זוכרת", איננו קל כלל ועיקר למשפחות השכולות. זה מגרד פצעים עד זוב דם, זה אינטנסיבי, זה מתיש, זה תמיד ב"זמן הלא מתאים". השאלה שהתרוצצה בראש כולנו ולא אני המצאתי אותה, היא למה היינו צריכים את זה? אלא שעלינו כאמור נגזר!
אבל, מה מניע את אלה שלא נגזרה עליהם ההתמודדות עם מוות ושכול, להכניס את עצמם ואת נפשם לתוך תהליך כל כך קשה, של ליקוט חומר, של קריאה ושל עיסוק בריכוז ובתמצית העצב והכאב של העולם הזה ובעיקר של הארץ הזו? רק לאלוהים (אם יש כזה) פתרונים. עבורי, עוסק אחד מ"פלאי עולם" בשאלה, מה מניע אמנים לא רק ללמוד על חלל צה"ל, לא רק לקרוא את סיפור חייו של מי שהוא היה, של מה שהוא כבר לא יהיה, הנער הצעיר שעזב אותנו והלך מאיתנו בדמי ימיו, בדרך כלל כדי להגן עלינו ובשל כך שילם בחייו.
נאמר, שאני מצליחה להבין למה ללמוד או לשמוע על הנופל, אבל למה להעז?! לדמיין ולהצליח להתחבר, לדמות של נער שרק בגר ו"באבחת חרב" הפך לגיבור העם ונעלם.
למה להעז ולנסות לחדור ללב המשפחה, לחלל ולריק האין סופי שהותיר אחריו, לגעת, לקלוט ובסוף כל אלה עוד להצליח לצייר, לחרוז, לספר, לפסל ולעבד את החוויה, כל אמן על פי דרכו. לשם כך דרושים לא רק יצירתיות וכישרון. לשם כך דרוש אומץ רב ותמוה בעיני שאמנים לוקחים על עצמם מטלה שכזו, מבחירה חופשית.
זר לא יבין זאת המחבר, המשותף, המאחד והמחזק בתהליך של קהילה יוצרת זוכרת בקריית אונו, הוא אותו תמהיל, אותו אוסף בלתי מוסבר, של אנשים טובים ומיוחדים, כולם גיבורים בדרכם, שחברו יחד להגשים ולממש את המפעל המיוחד הזה.
אני מבקשת להודות לכל אחת ואחד מהם, בחיבוק חזק ובהצדעה !!!
משוב האמנית כרמי אלדמע למשפחת פומרנץ':
"אני עובדת אצל דניאל"...
זו השנה השלישית שאני נרתמת למיזם המבורך והמיוחד: "קהילה יוצרת זוכרת" השנה האתגר היה גדול במיוחד.
החיבור שנבחר עבורי היה עם משפחת פומרנץ, שזה עתה שכלה את בנה הצעיר דניאל, שנהרג במבצע "צוק איתן".
אני כאמנית נמשכת לאתגרים המחייבים חקר והתעמקות. בעקבות זאת עולות אצלי תחושות ההתעלות וההזדהות עם הסיפור. היצירה שאני יוצרת היא התוצר של הנושא והסיפור המיוחד. האתגר הוא להצליח ולבטא ביצירה את סיפור מעגל חייו ופועלו של החייל כדי שמשפחתו ויקיריו יוכלו לחבור ליצירה הסופית, לראותה כל אחד מנקודת מבטו ולחוש בה נוכחות מוכרת.
ורדה פומרנץ, האם, הייתה רמ"ח נפגעים של צה"ל. שנים רבות עמדה היא בחזית השכול לספר למשפחות על האסון שפקד אותם. "והנה התדפק השטן הזה על דלתה שלה".
בשיחה הראשונה בטלפון לקביעת המפגש הראשון, הודיעה לי ורדה שהיא עסוקה מאד "כי היא עובדת אצל בנה דניאל". אני לתומי לא הבנתי בשיחה זו שהיא מדברת על דניאל, בנה הצעיר שנהרג. רק כשהגעתי לביתה הבנתי למה התכוונה.
נוכחותו של דניאל הורגשה בכל פינה החל מהכניסה לבית. עיניו היפות הביטו בי מכל פינה, ובו זמנית הורגש כל כך החוסר שלו.
ורדה פתחה בפני את ליבה וגוללה לפני את סיפור חייו הקצרים, הגדושים והמלאים במיזמים ובאתגרים רבים. דניאל היה בעל אישיות מרתקת. מלאת תהפוכות, כוח רצון עז, כושר מנהיגות, יכולת אירגונית, חמלה, רגישות לאנשים ובעלי חיים ומלא שמחת חיים.
במפגש השני התוודעתי למיזמים השונים שהגה וביצע דניאל בכפר אז"ר - כפר הולדתו, עוד משחר ילדותו. קראתי את כל הדברים שנכתבו עליו במעגל חייו ומותו, הקשבתי לסיפוריה של ורדה אמו והבנתי כיצד הפך לסמל, דמות לדוגמה ומופת, בעיני חבריו ופיקודיו.
איך יוצרים יצירת אמנות שתבטא את כל אשר למדתי וחוויתי?
יצירה אחת שתכיל את מירב הדברים. התחבטתי באתגר ימים ולילות. הכנתי סקיצות רבות, עד שמצאתי את ההשראה הנכונה. בהתרגשות רבה התחלתי לעבוד על הפסל, כשמלווים אותי כל הזמן תהיות שינויים ורעיונות, עד הגמר הרצוי למסירה ויציקה בברונזה. אוסיף, כי לא יכולתי להתעלם מהקשר המיסטי הקשור למספר 13 שחזר לאורך סיפור חייו, מרגע לידתו ועד לסיום הטראגי. קשר זה מתבטא והינו חלק דומיננטי ביצירה...
החיבור עם ורדה היה מהרגע הראשון מיוחד. כאילו נכנסתי למקום מוכר בהזדהות מוחלטת עם הדברים ששמעתי וראיתי. דמיינתי את סיפור חייו כמו בסרט. עברתי חוויה מיוחדת במינה שתישאר איתי לעד.
החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ - חל"צ
.jpg)
