מה עושים כשהילדים שלנו נופלים קורבן לבריונות
בכל הנוגע למניעת בריונות חשוב לוודא קידום תכנים במסגרות לימודיות, חינוכיות וחברתיות על מנת לצמצם את התופעה ולא להקנות לה לגיטימציה. עם זאת, להורים עצמם יש תפקיד מפתח במניעת בריונות. כיצד? הנה כמה עצות שיכולות לסייע לכם כהורים
שימו לב לנורות אזהרה – זיהוי הסימנים הוא הצעד הראשון במניעת הבריונות:
- פציעות לא מוסברות
- איבוד רכוש כמו ספרים, מכשירים אלקטרונים, תכשיטים או רכוש הרוס.
- תלונות חוזרות על כאב ראש ו\או בטן, תחושת חולי או זיוף מחלה.
- שינויים בהרגלי אכילה, איבוד תאבון.
- קושי להירדם, נדודי שינה או סיוטים חוזרים.
- חוסר רצון ללכת לבית הספר, ירידה בציונים .
- ירידה בכמות מפגשים חברתיים, הימנעות מסיטואציות חברתיות.
- ירידה בביטחון העצמי.
- התנהגות בעלת הרס עצמי כמו בריחה מהבית, פגיעה עצמית בגוף או דיבור על התאבדויות.
דברו עם ילדכם במידה והוא או היא מפגינים שינויים בהתנהגות ובמצבי רוח. חשוב מאוד לחפש את אותם שינויים בהתנהגות. במקרים רבים הילדים לא יבקשו עזרה באופן ישיר, ואתם עשויים לקבל את המידע מאדם אחר, אל תילחצו ואל תבואו בהאשמות לילד "מדוע לא סיפרת לי קודם".
הניחו את רגשותיכם בנושא בצד – זכרו שלא מדובר ב"איך עושים זאת לילד שלי?!", אלא בילד עצמו. שבו עם הילד ועודדו אותו לשתף אתכם בתחושותיו והקשיבו למה שיש לו לומר. הראו שאתם קשובים ונמצאים שם עבורו על ידי חזרה על הדברים שהשמיע כהוכחה להקשבתכם. שתפו את הילד באופן בו ניתן לטפל בסיטואציה ושאלו אותו איך היה רוצה שנטפל בזה. הימנעו מהדחף של לגשת להורים של הבריון או למורים בבית הספר ולהשאיר את הילד בתחושת דאגה ולחץ. ומצד שני גם אל תשתמשו בסיסמאות כמו "זה ייפתר לבד" או "זה חלק מהליך ההתבגרות".
הבהירו לילד שלכם שזה לא באשמתו - יש סטיגמה בנושא בריונות וילדים נוטים להאשים את עצמם ולחשוב שהם הביאו את זה על עצמם או להאשים אל עצמם על כך שלא היו "חזקים מספיק" למול אותה בריונות. עולם האסוציאציות של הנוער נוטה לאהדה לסלבריטאות, סייעו במציאת דוגמאות על אנשים ידועים ומוצלחים שנפלו קורבן לבריונות, אך כעת הם ב"פסגת העולם". גרמו להם להבין שקורבן לבריונות לא מייצג חולשה ובריון לא מייצג כוח.
לפעמים הדברים הקטנים משפיעים - ילדים שנוהגים בבריונות מחפשים תגובה או מחפשים לגרום למישהו צער, אז אם תגובת הילד לא תענה על הצורך של הבריון, הבריונות עשויה להיפסק. עודדו אותם להציג ביטחון על ידי שפת גוף וטון דיבור גם אם זה לא מה שהם מרגישים, התאמנו עם הילדים שלכם במשחק תפקידים של תגובה להצקות. הסבירו להם שהקול, הגוף והפרצוף מעבירים מסרים בדיוק כמו מילים.
עזרו לילד במציאת עוגן - סייעו לו לפתח מיומנויות חדשות בתחומים חדשים: עודדו אותם להצטרף לחוג כלשהו, אולי כזה שמועיל מאוד לתפישת הביטחון העצמי כמו הגנה עצמית, וגם מאפשרים מציאת קבוצת שייכות אוהדת, חברים חדשים. הקלו את הלחץ בתחומים פחות חשובים כרגע כמו "לנדנד" לילד שהחדר שלהם לא מסודר.
אין פתרון קסם - היו כנים. היו מוכנים להודות שאין לכם תשובה, והציעו לילד למצוא ביחד פתרון ובמידת הצורך פנו לייעוץ פרטני עם איש מקצוע.
הישארו עם אצבע על הדופק – למרות כל הכוונות הטובות ייתכן ולא יהיה שיפור. במקרה כזה, הגיע הזמן לצמצם את חופש הפעולה שניתן לילד בהתמודדות ולקחת תפקיד משמעותי מעבר להקשבה ולתמיכה על מנת לשים לכך סוף. דברו עם הילד ושתפו אותו בהחלטה לפנות לביה"ס, ליועצת, למדריך הנוער וכל זאת ביחד עמו ובשקיפות. ודאו שהילד מתמודד היטב עם ההחלטה ושהדבר לא תורם לתחושת חוסר האונים שלו, כאילו גם כאן הוא אינו אדון לגורלו.
בכל מקרה, אם הילד שלכם פוגע בעצמו או באחרים פנו לעזרה מקצועית ללא שהות.
העצות מוגשות מטעם המחלקה לילדים נוער וצעירים בחברה למתנ"סים הארצית
החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ - חל"צ
