שמים סוף לסטיגמה

אנשים עם מוגבלויות מרגישים לרוב כי הציבור הישראלי מייחס להם תכונות של חוסר אונים, טיפשות ומסכנות. תחושתם נובעת, בין השאר, מכך שקהילות רבות בישראל אינן נגישות עבור אנשים עם מוגבלויות כתוצאה מסטיגמות, העדר ידע על מוגבלויות ואפליה לשמה. לכך יש גם להוסיף חוסר נגישות פיזית לאזורים רבים בקהילה.

בסקר שיזמה חברה למתנ"סים הארצית, נשאלו למעלה מ-100 בעלי מוגבלויות אודות השתלבותם בשוק העבודה. 58% מתוכם השיבו שהופלו ולא התקבלו לעבודה על רקע מוגבלותם. "בתור מורה נאמר לי שאין רצון מצדם להעסיק נכה על כיסא גלגלים", "לקות הראיה שלי גרמה להרבה תקלות כמזכירה והוצע לי לפרוש מהעבודה בפיצויים מוגדלים", " שולח קורות חיים ועובר שלב, בפגישה רואים שאני על עגלה לא מקבלים אותי" הם רק חלק מסיפורם של המשיבים בסקר.

עוד עולה בסקר, כי 45% מבעלי המוגבלויות העובדים הופלו בזמן העבודה על ידי קולגה או מעסיק: 64% מאלו שסבלו מאפליה ולא דיווחו על כך אמרו כי לא חשבו שהדבר יסייע לבעייתם.

עדה מזוז, רכזת מתנדבת בתכנית קהילה נגישה של החברה למתנ"סים הארצית, עובדת כמנהלת חשבונות במשרה מלאה – הבעלים של המשרד, ששכר אותה, אף היא אדם עם מוגבלות. היא רותקה לכיסא גלגלים בגיל 32 בשל תאונת עבודה וניתוח כושל. היא מספרת כי בגיל 20 ולאחר סיום תואר בהנהלת חשבונות, לקח לה שבועיים למצוא עבודה בתחום לעומת גיל 32, אחרי 10 שנים של צבירת ידע וניסיון ולאחר התאונה, לקח לה שש שנים להתקבל לעבודה. "הנכות לא שינתה את יכולת החשיבה שלי ולא מנעה ממני להשתמש בידיים על מנת להתעסק במקצוע שלי, התרומה שלי לבית עסק היא אותה תרומה כמו של בן אדם שלא מרותק לכיסא גלגלים".

תכנית "קהילה נגישה" פועלת במרכזים הקהילתיים של החברה למתנ"סים הארצית ועוסקת בהסברה לארגונים ועסקים מתוך כוונה להשתלבות אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה; וכך גם במוסדות חינוך. בנוסף מסייעת להשתלבות אנשים עם מוגבלות בקהילה, ומסבירה על החוק ומיצוי הזכויות.