אבי וורצמן: שלום ותודה לך 2020

בעידן בו היה חשש שבני האדם שכחו מסולידריות, הקורונה העבירה אותנו שיעור חשוב והדגישה את חשיבותה של קהילה חסונה בחיי הפרט.

 

אם תשאלו אנשים סביבכם איך היו מסכמים את שנת 2020, סביר להניח כי רובם יאמרו שזו היתה שנה קשה וגרועה במיוחד, שאף אחד לא רוצה לזכור.

זו אכן, לכל הדעות היתה אחת השנים המוזרות והמורכבות שחווינו, ורבים מביעים את שמחתם מהגעתה לסיומה ומצפים לימים טובים יותר, מלאים בתקוות, מהשנה האזרחית החדשה שצפויה להיכנס.

ובכל זאת, אם תשאלו אותי, אפילו שזה לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, בצד חוסר הוודאות, הסגרים, והפגיעה בנפש ובכיס מהקורונה, יש בשנה זו גם הרבה מאוד מהחיובי. ואני בוחר לומר תודה גם על זה.

ולמה אני מתכוון? הקורונה פגעה במשפחות ועלתה באבדן חיים קשה וכואב, אלפים נפטרו, רבים סבלו וסובלים מהשלכות בריאותיות. כאוס הקורונה גרם לקריסות עסקים, פגיעה בפרנסה, פגע בחופש שלנו ובעצמאות; אבל אותו כאוס גם יצר דבר גדול ומשמעות - הקהילה המקומית שבה להיות מרכז חיינו, כצורך בסיסי וחיוני של הפרט.

לפני הקורונה, לרבים מאתנו חיי הקהילה הסתכמו בלומר שלום ולהתראות כשמכניסים ומוציאים את הילדים מהמסגרות. התקופה הזו לימדה אותנו עד כמה הקשרים החבריים-קהילתיים הם חיוניים בעת משבר מתמשך.

השכנים הם אלו שקנו עבור המבודדים מוצרים והביאו עד לפתח הדלת, מתנדבי המתנ"ס המקומי התקשרו ושאלו את התושבים מה הם צריכים ורכשו תרופות לקשישים, יזמו חלוקות טאבלטים וניידים למשפחות במצוקה כלכלית שילדיהם זקוקים לכך ללימודיהם; עשרות אלפי מתנדבים בכל הגילאים של "החברה למתנ"סים בישראל", שינסו מותניים יחד ודאגו לאנשים השוהים בבידוד, אנשים חולים ובני משפחה שנותרו לבד בבית, ללא אף קרוב משפחה, סייעו למאות אלפי אנשים בבידוד, בחל"ת, בבדידות, אף ללא היכרות אישית, מבלי לשאול שאלות, פשוט פתחו את הלב ועזרו.

אז דווקא במילות הסיכום של השנה הנוכחית, שרבים בצדק יאמרו עליה "ברוך שפטרנו", אני בוחר לראות בה גם את הטוב. אני בוחר להודות על כך שעל אף שהטבע יצר עבורנו אינסוף תרחישים קשים ומאתגרים, יש דבר אחד בטוח שלא ישתנה גם אם עשרות עתידנים יאמרו אחרת - הצורך של האנשים באנשים אחרים וברשת תמיכה בסביבתם שלהם והמחויבות והרצון של כולנו לסייע לזקוקים לנו בסביבתנו.

כי אנחנו אולי משתמשים בדיגיטל, אבל חיים בבית שלנו, בשכונה שלנו וביישוב שלנו, ולא בדף פייסבוק, בשיחת זום, או בקבוצת ווטסאפ. והאנשים שאנחנו פוגשים פנים מול פנים במקום מגורינו, הם רשת ביטחון חברתית-קהילתית חסרת תחליף. אנשי הקהילה המקומית הם שהיו שם עבור אנשים כמותם, כל אחד ואחת בקהילה שלו.

אכן, הקורונה שינתה את חיינו, בהרבה מובנים, רובם שליליים. אבל היא עשתה גם דבר משמעותי חיובי אחד לפחות: בעידן בו היה חשש שבני האדם שכחו מסולידריות, בו כל אחד דואג אך ורק לרווחתו האישית, היא העבירה אותנו שיעור חשוב והדגישה את חשיבותה של קהילה חסונה בחיי הפרט עם ערבות הדדית, מעורבות ואכפתיות.

לטור באתר לחצו כאן: https://www.inn.co.il/news/462427