"אין דבר כזה לא יכולה, אני רוצה לטרוף את העולם"

נועה פורת, חירשת ועם לקות ראיה, היא דוגמא לנחישות ורצון עז להצליח, ואינה מאפשרת למוגבלות איתה היא מתמודדת להגביל אותה בחייה. השבוע היא הגשימה חלום נוסף ודגמנה על מסלול בתצוגת אופנה מיוחדת שנערכה בעכו, אותה יזם בעלה, ארז פורת, חירש אף הוא. תצוגת האופנה היתה שיאו של תהליך ארוך טווח של סדנאות העצמה שנערכו בשיתוף רשת המתנ"סים בעכו, ובה השתתפו אנשים עם ובלי מוגבלות.

 

כשנועה פורת (49) היתה בת כשלוש וחצי, היא אובחנה לראשונה כחירשת, מאחר ובאותה תקופה בה נולדה עדיין לא בוצעו בדיקות סינוני שמיעה, ולכן רק בגיל 17, כאשר עמדה להוציא רישיון נהיגה, התבררה האבחנה הסופית כי מדובר בסינדרום אשר, המתבטא אצל נועה בנוסף לחירשות גם בעיוורון מרחבי ועיוורון לילה. למרות זאת, היא גדלה כילדה רגילה וזוכרת היטב לומר כיצד האמונה של הוריה בה, חיזקה אותה והעצימה אותה לאורך כל הדרך.

"הוריי תמיד האמינו שאני יכולה לעשות הכל ואמא שלי אמרה לי את המשפט שמלווה אותי לאורך כל חיי: 'אין דבר כזה לא יכולה, יש לא רוצה' וכיום אני מיישמת זאת הלכה למעשה", מספרת נועה, ואכן יש לה בהחלט סיבה לומר זאת, מפני שאין דבר שהיא רצתה ולא הגשימה.

ספרי על חוויות שלך כילדה / נערה עם מוגבלות – כיצד הרגשת?

גדלתי במסגרות רגילות והייתי ילדה ככל הילדים שלא נתנה למגבלה שלה להגביל אותה. עם זאת, בתור נערה מן הסתם זה לא היה פשוט כל-כך וחוויתי תחושת קנאה בחברות שלי, כי לא יכולתי כמו כולם להיות חלק מפעילויות חברתיות, כמו למשל בערבי כיתה, כאשר כיבו את האורות וכולם התלחששו, לא יכולתי להשתתף ולענות. לשמחתי, בזכות חברת ילדות מדהימה ששמה כיום סימונה לוי (שם משפחתה לפני החתונה היה מלול) הפסקתי לקנא ולהיות מתוסכלת. אני זוכרת שהיא אמרה לי 'אם את רוצה שיהיו לך חברים, אז אסור לך לקנא כי זה לא יקדם אותך' ואכן ככה היה.

מה לדעתך צריך לעשות כדי לעודד כמה שיותר שילוב של ילדים, בני נוער ומבוגרים עם מוגבלות בקהילה?

"אני מאמינה שכדי לעודד שילוב של אנשים עם מגבלות, דבר ראשון חייבים לעורר את המודעות כלפי הצרכים של אותם אנשים ולהעביר את המסר החשוב שאין דבר כזה "מגבלות" אלא "יכולות" וכי כל אחד מאיתנו, שווה בדיוק כמו כולם. ברגע שיהיה שיוויון מלא, השילוב יהיה טבעי, בכל גיל. לדעתי, קיום של הרצאות שיחשפו את הילדים כבר בגנים ובבתי ספר היסודיים לנושא, ולאחר מכן כמובן גם למבוגרים בקהילה, או יצירת פעילויות משותפות בין אנשים עם ובלי מגבלות, יכולים לסייע בהעלאת המודעות.

נועה, שחוותה בחייה גם לא מעט תסכולים בשל המוגבלות שלה בשמיעה ובראיה, גם בתחום התעסוקה ואף חוותה פיטורים ממקומות עבודה שונים בעבר על רקע זה, היא בעלת תואר שני משמשת היום כמורה למתמטיקה  בבית הספר גורדון, שדוגל להכלה וקבלת האחר מתוך סבלנות, סובלנות וכבוד. "אני אוהבת מאוד את העבודה שלי. הצוות והתלמידים מתייחסים אליי כמורה רגילה, אני משתתפת בכל הפעילויות, ביה"ס שם נר לרגליו את קבלת האחר והשונה גם בתוך הצוות והמוטו שלנו הוא כבד את רעך גם אם אינו כמוך

בעבר כתבת ספר מרגש. תוכלי לספר על החוויה של כתיבת ספר וכיצד הוא סייע לכם בהתמודדות?

"נכון. ספר הילדים שכתבתי, בשם "הדובי קולי שומע", מתאר את ההתמודדות שלי במעבר מעולם הדממה לעולם הצלילים בעקבות ניתוח שתל והוא נוצר בעקבות חוויה אישית שעברתי עם בתי הקטנה. לאחר הניתוח, בתי היתה בת 3 וברגע שראתה אותי עם התחבושת, היא נרתעה ממני מאוד ולא רצתה להתקרב אלי. במשך שלושה חודשים היא לא הסתכלה אפילו לכיווני. התייעצתי בנושא עם פסיכולוג הגן, שהציע לי לבוא לגן ולספר לילדים את סיפורי האישי. בגן חוויתי את הסיפור האישי שלי דרך העיניים של הילדים, והמחשתי להם את הנושא דרך דובי קואלה מושתל, והסברתי להם מה זה אומר להיות חירש ואיך בזכות השתל, חוויתי את עולם הצלילים המדהים ואת הפעם הראשונה בה שמעתי את בני הבכור, שהיה בן 16, קורא לי אמא".

איך הבת שלך הגיבה?

"למרות שסיפרתי לילדים את הסיפור שלי, בתי עדיין לא הסכימה להתקרב אליי והחלטתי לפעול בדרך אחרת ואולי "קשה" יותר שבה נמנעתי מלהתייחס אליה בטענה שאני חירשת. המטרה שלי היתה שהיא תבין כיצד מעבדי הקול מסייעים לי בשמיעה וכי בלעדיהם, לא אוכל לשמוע אותה. בסופו של תהליך, הילדה קיבלה אותי וכך הספר נולד והביא איתו מסע חווייתי של הרצאות ומכירות".

והשבוע עשית צעד מדהים נוסף והשתתפת בתצוגת אופנה מיוחדת במסגרת פברואר יוצא מהכלל. איך הרגשת?

"אחד המשפטים של אמי ז"ל, שמלווים אותי מאז שהייתי ילדה זה "אין דבר כזה לא יכולה". בזכות זה יישמתי זאת הלכה למעשה ואני מעודדת בכך גם את בעלי ומשפחתי. המשפט הזה עשה קסם וארז בעלי הגשים את חלומו הקטן ואני מאוד מאוד גאה בו. משפט נוסף, שהוא המוטו של חיי, אותו אמר וולט דיסני "אם אתה יכול לחלום על זה אתה יכול לעשות את זה" והוסיף ואמר כי:  "כל חלומותינו ניתנים להגשמה אם רק יהיה לנו האומץ לשאוף אליהם בהתמדה", זו ההוכחה למה שקרה בתצוגת האופנה שיזם בעלי".

החזון של ארז פורת המשמש כמקדם הנגישות בעיריית עכו,  הוא שאנשים יראו את היכולות שלהם ולא את המוגבלויות. מתוך מטרה זו, הוא יזם מהלך של סדנאות העצמה וסטיילינג לאנשים עם צרכים מיוחדים ובסופם נערכה, במסגרת מיזם פברואר יוצא מהכלל ,תצוגת אופנה מיוחדת וססגונית בקניון עזריאלי עכו, אשר יחד עם ספקים רבים נרתם למשימה. מיזם הסדנאות של ארז עלה בשיתוף עם הרשות המקומית, קניון עזריאלי עכו, מרכז הגישור והדיאלוג והחברה למתנ"סים, מתוך מטרה לשנות את התפיסה בקרב הציבור ולהציב את האנשים עם המוגבלויות בחזית.

ספרי על החוויה שלך כמשתתפת

"בדיוק כפי שקראנו לזה, זה היה "מהפך של הרגשה". ההתרגשות האדירה והחיוכים שזהרו האירו את כל קניון עזריאלי, וכל זה בזכות חלום אחד קטן שהתגשם. הדבר החשוב ביותר היה שכולנו הרגשנו שווים! היינו גבוהים, נמוכים, רזים ולא רזים, עם מוגבלויות ובלי מוגבלויות, ערבים ויהודים, וכשצעדנו על השטיח עם הבגדים הנפלאים, כולנו הרגישו שווים לכולם, בלי הבדלים והרגשנו כמו כוכבים. בתחושה האישית שלי, הרגשתי שכבשתי את האוורסט, כי תאכלס, סוף סוף הרגשתי כמו כולם והדבר היפה ביותר היה, שה"בגד" היפה ביותר בעיני, אותו כולם לבשו, היה החיוך הענק".