גיליון מס' 13 (2010 - IV): תיאוריה ופרקטיקה

המאמר של פרד קורטהאגן וג'וס קסלס נותן רקע כללי לתפישות שונות של הקשר בין תיאוריה לפרקטיקה בחינוך, תוך כדי דגש על הכשרת המורים ועל הקושי להביא ליישום ולהפנמת תיאוריות שונות. המחברים מציעים מסגרת תיאורטית שנשענת על החלוקה האריסטוטלית בין סוגי ידע שונים ועל הפסיכולוגיה של גשטאלט כבסיס להבנת מהות התיאוריה בחינוך. במאמר נדונו גם השלכות הגישה המוצעת על הגדרת התפקיד של המורה ועל תהליך הכשרת המורים.

מאמרה של קארי ברימינגם מגדיר את מונח רפלקציה שמאחד תיאוריה ופרקטיקה, בהסתמך על הקונצפט האריסטוטלי של ידע מעשי, תוך כדי הדגשת ההיבטים האתיים של רפלקציה. המחברת מנתחת את מסגרת הרפלקציה מנקודת מבט של הקשר ההדדי בין תיאוריה לפרקטיקה ומצביעה על היתרונות של שילוב התיאוריות המודרניות עם גישה אפיסטמולוגית אריסטוטלית.

מאמרו של וילפרד קאר מייצג גישה פוסט-מודרנית. המחבר טוען כי עצם המונח "תיאוריה חינוכית" הוא תוצר של סביבה תרבותית-חברתית מסוימת (פרויקט השכלתי, סוף מאה ה-XIX). תיאוריה חינוכית אינה יכולה להיות אוניברסאלית, אובייקטיבית ועקבית; היא בעצמה צורה של פרקטיקה ואין להעניק לה מעמד אפיסטמולוגי מיוחד. המחבר אינו נרתע מליישם מסקנותיו גם בהתייחס לתיאוריה שלו עצמו, כפי שהיא מוצגת במאמר.

מרי בראוניג מתארת את הקשר בין תיאוריה לפרקטיקה ואת הדגש על הפרטיקה ככוח טרנספורמטיבי בפדגוגיה ביקורתית. היא מציינת כי מונח הפרקסיס מאחד בתוכו רפלקציה ופעולה. המאמר מצביע על דרכי הפרקסיס בהתייחס למורים ולתלמידים.

אוסמן נפיז קאייה וג'זלין אבנעזר חוקרים את המקרה הספציפי של יישום תיאורית חינוכית ומנתחים את המכשולים הסמויים מעין ליישום.