גיליון מס' 5 (2008 - IV): חינוך ויחסי כוח

מישל פוקו, שנמנה בין הוגי הדעות החשובים ביותר של המאה ה-XX, המשיך במסורת הביקורתית של ניטשה ופיחת את הקונצפציה המהפכנית של יחסי כוח כגורם המרכזי במבנה החברה, המכונן את הפרקסיס החברתי ואת הפרדיגמה של ידע. מוסד בית הספר - מוקד הכוח הדיסציפלינארי - עומד בלב לבה של החברה המודרנית. המאמר הנוכחי סוקר את דעותיו של מישל פוקו אודות מוסדות החינוך ויחסי הכוח והשלטון בהקשר תפיסתו הרחבה של הולדת החברה המודרנית. הניתוח המעמיק של פוקו מאפשר לקוראיו להבין את ה- raison d'etre של מערכת החינוך בצורתה הנוכחית.

ג'ון קובלסקי מנתח את מערכת יחסי הכוח בבית הספר המודרני ואת תפקידו של בית הספר במסגרת החברה הדיסציפלינארית.

ליזה דלפיט חושפת את הפטרנליזם הסמוי ואת יחסי הכוח הטמונים בקונצפציה הליבראלית של מערכת החינוך והפעולה הפדגוגית. היא מראה כיצד מימוש הרעיונות של הפדגוגיה הרב-תרבותית מביא לשיעתוק אי-השוויון החברתי ולהנצחת ההדרה של קבוצות המיעוט.

בהסתמך עך הקונצפציה של הכוח הדיסציפלינארי של פוקו, ג'ניפר גור חושפת את הקשר ההדוק בין יחסי הכוח לעשייה הפדגוגית. היא מגיעה למסקנה כי לא ניתן לשחרר כיתה או כל מסגרת חינוכית אחרת מהשפעת יחסי הכוח והסמכות; לכן, על המחנכים לדעת להשתמש ביחסי הכוח הקיימים למען השגת מטרותיהם הפדגוגיות.

בהסתמך על המונחים התיאורטיים של פוקו, ונדי מרשל מסתכלת על היחסים בין מורים לתלמידים בבית ספר בפרספקטיבה של יחסי הכוח בין קבוצות חברתיות שונות.

טין-הונג וונג ומיכאל אפל מנתחים את היחסים הסבוכים בין הכוחות הפוליטיים, זרמים תרבותיים ומוסדות החינוך בסינגפור הצועדת לקראת עצמאותה. במקרה פרטי זה משתקפת האוטונומיה היחסית של מערכת החינוך בתוך מסגרת חברתית-פוליטית. המחברים מסתמכים על המונחים התיאורטיים של בסיל ברנשטיין.