גיליון מס' 3 (2008 - II): הון תרבותי

בעבודתו הקלאסית סוציולוג צרפתי נודע פייר בורדייה (1930 - 2002) מרחיב את מושג ההון לכלול צורותיו לא חומריות כגון הון סימבולי והון תרבותי. הוא מסביר כיצד ניתן לרכוש, למסור ולהחליף צורות הון שונות. חידוש קונצפטואלי זה מאפשר לנו להבין לעומק את הפעילות של מנגנונים חברתיים סמויים ואת תפקידה של מערכת החינוך ביצירת התנאים המאפשרים את המשך ההגמוניה של המעמדות השולטים.

ריצ'רד הארקר מנתח את עיקרונות הגישה הסוציולוגית של בורדייה ואת השלכותיה על הבנתנו של תפקידה של מערכת החינוך בחברה.

אדוורד פאז'אק ואלן גרין מנתחים את הגורמים בארגון בית הספר שתורמים לשימור החלוקה הקיימת של ההון התרבותי ובודקים את האפשרות לשינוי באופי חלוקתו ואת תפקידו של החינוך הרב-תרבותי בהקשר הזה.

הנרי ג'ירו, מייסד הזרם של הפדגוגיה הרדיקאלית, מנסה במאמר הנוכחי לבנות את האלטרנטיבה לניתוח הסוציולוגי של בורדייה. פדגוגייה רדיקלית או פדגוגיה של התנגדות אמורה לטפח את ההון התרבותי הקיים בשכבות החלשות והמודרות תוך כדי הדגשת החרות של הסובייקט האנושי . בניגוד לבורדייה, הוא סבור כי ניתן ליצור בבתי הספר, המנוהלים על פי תורת הפדגוגיה הרדיקאלית, את כיסי ההתנגדות, שיציעו מודלים פדגוגיים אלטרנטיביים לצורות חדשות של לימוד ויחסים חברתיים.

קארן מונקמן, מרגרט רונלד ופלורנס תרמן מנתחות את התהליכים החינוכיים בבית הספר על סמך התיאוריה של ההון התרבותי ודנות באפשרות לבנות רשתות חברתיות של סיוע לתלמידים שתאפשרנה להם לקבל גישה להון חברתי ותרבותי.

לאורה בלק, בהסתמך על הקונצפציה של ההון התרבותי של בורדייה, חקרה את התופעה של השתתפות לא שווה של התלמידים בדיון כתתי כפרמטר המצביע על קיום זהות מודרת וכאחד הגורמים להדרה.