דגמים של ארגון קהילתי: סקירה

 

על סמך

Katerina Smock, “Models of Community Organizing: An Overview”, chapter 2 in: Democracy in Action: Community Organizing and Urban Change”, 2004, pp. 10 – 34.

 

כל מודל נבחן על בסיס שילוב של גישה תיאורטית וניתוח של שני מקרים מהשטח.

1. דגם השלטון.

1.1   תיאוריית השלטון האורבני: בניית השלטון. בעיות של שכונות עירוניות נובעות מהיעדר השלטון בידי הקהילה ומאי-מעורבותה בתהליך קבלת ההחלטות.  יש להבליט את האינטרסים הקהילתיים במסגרת בימה ציבורית פלורליסטית.

1.2   התארגנות קהילתית: ארגוני העם. יש לבנות ארגונים גדולים, ממוסדים ופורמאליים של נציגי הקהילה על מנת לייצג את האינטרסים הקהילתיים.

1.3   דרך להשפיע על הבימה הציבורית: עימות. יש להשתמש בטקטיקה של עימות על מנת להדגים לבעלי השררה בתחום הפוליטי והכלכלי את יכולת התושבים, כדי לאלץ אותם למלא אחרי דרישות הקהילה.

 

2. דגם הקהילה.

2.1. תיאוריית השינוי הקהילתי: בנייה מחודשת של מסגרת חברתית. בעיות השכונות העירוניות נובעות מהידרדרות של תשתיות חברתיות וכלכליות בקהילה. לכן, יש להחיות את הקהילה מבפנים על ידי גיוס משאביה והתחברות למסגרת כלכלית רחבה.

2.2. התארגנות קהילתית: בניית שותפויות. יש לבנות מסגרת רחבה של שותפויות, הכוללת קבוצות שונות ממגזרים שונים המעונינות בפיתוח הקהילה הייחודית, כגון: מלכ"רים, עסקים, ארגונים ממשלתיים.

2.3. דרך להשפיע על הבימה הציבורית: לגיטימיות ושיתוף פעולה. יש להשפיע על התהליכים של קבלת ההחלטות באמצעות שותפות עם הממשל. המטרה – להגיע לנציגות הלגיטימית של הקהילה שתייצג אותה בקרב הממסד ובקרב מקבלי ההחלטות.

 

3. הדגם האזרחי.

3.1. תיאוריית השינוי האורבני: סדר חברתי. בעיות של שכונות עירוניות נובעות מאי-סדר חברתי וחוסר יציבות בתוך הקהילה. הפתרון הוא להחיות את הסדר החברתי ולשמור על היציבות באמצעות מנגנונים פורמאליים ולא פורמאליים של פיקוח חברתי.

3.2. התארגנות קהילתית: פורום לא פורמאלי. יש ליצור פורומים לא פורמאליים ולא ממסדיים שבמסגרתם תושבים יוכלו להיפגש, להחליף מידע ולדון בפתרון הבעיות.

3.3. דרך להשפיע על הבימה הציבורית: שימוש בנתיבים קיימים. יש להשתמש בנתינים רשמיים ביורוקרטיים של הקשר בין האזרחים לבין הממשל המקומי על מנת להכריח את המערכות העירוניות להגיב לבעיות התושבים. יש לעודד אינטראקציה עם מקבלי ההחלטות.

 

4. דגם נשים.

4.1. תיאוריית השינוי האורבני: יצירת קשר בין תחום ציבורי לתחום פרטי. בעיות של שכונות עירוניות נובעות מכך שהמוסדות האחראים על החיים הקהילתיים אינם גמישים דיים ואינם עונים על צורכיהן של נשים ומשפחות. יש לבנות תפקידי מנהיגות קהילתיים עבור נשים ולראות בבעיות הפרטיות של כל משפחה – נושאים ציבוריים שמצדיקים פתרון כולל ורחב.

4.2. התארגנות קהילתית: צוות תמיכה. יש ליצור צוותים קטנים שבמסגרתם תושבים יוכלו להיפגש, לתמוך אחד בשני ולבנות מנהיגות משותפת.

4.3. דרך להשפיע על הבימה הציבורית: יחסים בין אישיים.  יש לשאוף ליחסים ישירים עם מקבלי ההחלטות והצוותים של המוסדות הציבוריים על מנת שהשירותים והתכניות המוצעים יהיו מותאמים יותר לצורכי המשפחות בקהילה.

 

5. הדגם הטרנספורמטיבי.

5.1. תיאוריית השינוי האורבני: השינוי המערכתי. בעיות של שכונות עירוניות הן סימפטומים של אי-צדק הטמון במוסדות כלכליים ופוליטיים. יש לשנות את ההסדרים הממסדיים הקיימים על מנת ליצור חברה שוויונית וצודקת יותר.

5.2. התארגנות קהילתית: תנועה חברתית. יש לפתח את הבסיס האידיאולוגי עבור התנועה החברתית על בסיס קהילתי-מקומי.

5.3. דרך להשפיע על הבימה הציבורית: מסגרות. יש להבין כי התחום הציבורי נשלט על ידי הממסד שבאופן עקבי שולל סמכויות וכוח מאת האוכלוסיות החלשות. יש לשנות את המסגרות האידיאולוגיות הקיימות ואת ההנחות הבסיסיות של השיח הציבורי.