רה-ארגון גלובאלי ותגובות מקומיות:

חקר מדיניות התיירות הכפרית בשתי קהילות קנדיות

על סמך

Heather Mair (University of Waterloo), “Global Restructuring and Local Responses: Investigating Rural Tourism Policy in Two Canadian Communities”, Current Issues in Tourism, 2006, vol. 9, No. 1, pp. 1-45.

תיירות היא אחת הדרכים לפיתוח קהילות כפריות, שמוכיחה את עצמה ככלי לעידוד צמיחה כלכלית. בתעשיית התיירות צוברת תאוצה הנטייה לתיירות כפרית. הדבר גורם לנושא התיירות להפוך לרכיב חשוב במדיניות ציבורית. המחקר האקדמי של הנושא מראה, כי במרחב של התפתחות כלכלית מקומית שולט השיח הדומיננטי של השוק החופשי ושל האידיאולוגיה הניאו-ליברלית. כמו כן, נטען כי ניסיונות לעודד תיירות אינם מתחשבים דיים בהתאמת האסטרטגיה התיירותית לקהילות מקומיות. המחקר המעמיק של תוצאות גידול התיירות באירופה המזרחית הראה, כי תיירות מביאה אתה לא רק תקווה אלא גם איום על הכלכלה של המדינות הלא יציבות. המחקר, שהתייחס באופן ייחודי לאזורים כפריים, אושש את קיום הקשר בין המשבר של הרה-ארגון הכלכלי לבין הקצאת המשאבים הממשלתיים לתיירות באירופה.

קיימת אמביוולנטיות מסוימת סביב תפקידה של התיירות. האם אכן תיירות יוצרת בעיות לכלכלת הקהילות הכפריות, זאת למרות היותה מתקבלת כאסטרטגיה המרכזית של ההתפתחות? המחקר הנוכחי מנסה להראות, בהסתמך על הדוגמאות הייחודיות, כי קיימת אפשרות לרה-ארגון של תעשיית התיירות. מבחינת הגישה הניאו-ליברלית תיירות נתפסת כמדיניות העונה על הצרכים המקומיים במצב של צמצום השתתפות המדינה והרחבת הנתח של הכלכלה המתמקדת בלקוח ובשוק החופשי. במחקרנו ננסה לבחון את ההתייחסות הקהילתית לכך.

יש לציין, כי הקשר בין השינויים הגלובאליים לבין ההתפתחויות המקומיות באזורים הכפריים כבר נחקר בספרות האקדמית. עם זאת, חייבים להדגיש את השינוי שחל בכלכלה של קנדה ובמיקומה של קנדה בכלכלה הגלובלית מאמצע שנות ה-70. ניתן לתאר זאת כהתקדמות של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הנאבקת נגד מדינת הרווחה של התקופה לאחר המלחמה. התלות של קהילות קנדיות קטנות במקורות הטבע עושה אותן לפגיעות במיוחד לאור השינויים הכלכליים הדרסטיים. מדיניות הממשל – גם הממשל הפדרלי וגם הממשל המקומי היא אחד הרכיבים המרכזיים בפיתוח התיירות. תהליך שינוי הפרדיגמה של מדיניות ציבורית מניהול לעידוד השוק החופשי מתלווה בתהליך הביזור שהופך רשויות מקומיות למקבלי החלטות במספר רב של נושאים הקשורים לתגובה לשינויים כלכליים גלובאליים. מרקם היחסים שנוצר בפועל מראה, כי המדינה טרם השתחררה מהאחריות כפי שהייתה רוצה לעשות, אלא ממשיכה להיות מעורבת ברמה המקומית ואף למלא תפקיד חשוב.

המאמר הנוכחי מתבסס על מחקר שנעשה בשתי קהילות כפריות בקנדה בשנים 2001-2003. המטרה הייתה לבחון את היחס בין האסטרטגיות של הפיתוח הכפרי לבין התיירות, כפי שהוא משתקף במדיניות בין השנים 1975 – 2000, בתקופת השינוי. קהילה אחת היא –Grand Manan Island בחבל New Brunswick, הקהילה השנייה – Paris בחבל Ontario. הקהילה הראשונה נמצאת בפריפריה והשנייה ממוקמת באזור שנחשב למרכז הכוח הכלכלי והפוליטי של קנדה. הגישה שלנו הושפעה מהפרדיגמות הביקורתית והקונסטרוקטיביסטית. אנו מסתמכים על המסמכים הרשמיים ברמה מקומית וארצית, על ראיונות לעומק ועל דיווחים בעיתונאות. ההנחה של המחקר הנוכחי הייתה, כי פעילות ומדיניות הממשלה יוצרות מסגרת של מדדים שמגדירים את ההתפתחות הכלכלית ברמה המקומית.

תוצאות המחקר הראו, כי בשני המקומות נעשה מאמץ משמעותי לקשר בין התיירות לבין יצירת מקומות עבודה חדשים וצמיחה כלכלית. הכיוון הכללי היה לתת לתיירות את אותה הלגיטימציה כמו לתעשיות אחרות ולהשריש על ידי כך את תפקידה בפיתוח הכלכלי של האזור. ההשפעה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הייתה בולטת מאוד ברמת שיח המדיניות השולט בשני המקומות. על התפתחות התיירות דובר במושגים של רה-ארגון, תחרותיות, שינוי כלכלי גלובאלי וצורך ביחסים כלכליים חדשים. יש להדגיש, כי נחיצותם של השינויים האלה לא הוטלה בספק, השאלות נשאלו רק אודות יכולת הממשל לבצע אותם. מלכתחילה, התיירות צוירה ככלי לריכוך הניגודים מקומיים וכדרך כמעט יחידה להישרדות הקהילות. בשני המקומות הופעל לחץ על הממשל המקומי לאמץ את התיירות כמנגנון לעידוד תעסוקה וצמיחה כלכלית. יש לציין, כי על פי האידיאולוגיה הניאו-ליבראלית, יצירת מקומות תעסוקה חייבת להיעשות על ידי המגזר הפרטי, כאשר תפקידו של המגזר הציבורי מסתכם ביצירת סביבה הולמת לפיתוח המגזר הפרטי. המטרות המוצהרות של הממשל המקומי בשני המקרים היו עידוד סיוע עצמי ובניית שותפויות עם הגורמים העסקיים. המדינה עברה מעמדת המנהל האחראי - על יצירת מקומות עבודה ופיתוחם - לעמדת המרכז שדואג לתנאים שיאפשרו את צמיחת המגזר הפרטי. במקביל, בשתי הקהילות חל תהליך של רה-ארגון פוליטי, הרבה רשויות קטנות אוחדו. האחריות לשירותים קהילתיים הועברה לרמה מוניציפאלית בד בבד עם צמצום התמיכה הכספית. הדבר היה אמור לעודד את הרשויות המקומיות לפתח תכניות של סיוע כלכלי ולנצל באופן יעיל את ההזדמנויות לפיתוח כלכלי.

בשני המקרים לא נעשתה בדיקה של ההשפעות השליליות האפשרויות של מדיניות התיירות. תיירות הוזכרה באמצעי בתקשורת אך ורק באור חיובי ובהקשר המושגים הכלכליים. השפעות התיירות על הפיתוח הקהילתי לא נלקחו בחשבון. לעומת זאת, הניתוח המדוקדק חושף יחס מורכב בין התיירות לבין הפיתוח הכלכלי בקהילות כפריות. למרות הנימה האחידה של אמצעי התקשורת, ניתן לקבוע, כי בשני האזורים לא חלו שינויים משמעותיים בחיי הקהילה. לעומת זאת, הקהילות הביעו התנגדות לתכניות הממשלתיות וניסו למתן את התערבות תעשיית התיירות בחייהם. גם המחקרים שנעשו בקהילות אחרות אוששו את העובדה כי התרומה החיובית של התיירות על הפיתוח הכלכלי אינה כה חד-משמעית, כפי שמקובל היה לחשוב.

המאמר נוכחי אינו בא לקרוא תגר על פיתוח התיירות באזורים הכפריים. עם זאת, עלינו לחשוב כיצד למצוא את האיזון בין הכנסת תיירות לבין שיח של התפתחות כלכלית כפרית בהקשר סוציו-אקונומי, פוליטי וסביבתי נרחב. ככל שעולה הלחץ לשמור על היציבות הכלכלית בקהילות כפריות, כך תכנון התיירות מקבל את משנה החשיבות. הסכנה היא, כי דרישת השוק החופשי תביא לכך כי תכניות התיירות תתמקדנה ברווחים מיידיים ובפתרון בעיות בטווח קצר בלבד, זאת על חשבון אסטרטגיות ארוכות טווח. פיתוח תיירותי שמתמקד ברווחים מידיים משנה את החוויה הקהילתית ואת מערכת הערכים שעליה היא נשענת, גם מבחינה כלכלית. תרומתו מסתכמת ביצירת עבודות זולות ומזדמנות. לשינוי זה יש השפעות רבות על כל חברי הקהילה. כאן מתבקשת העצמה קהילתית. לעומת זאת, גישה קצרת טווח אינה מעונינת במעורבות התושבים בתכנון התיירות ובפיקוח הקהילה על התכניות התיירותיות. את המצב הזה חייבים לשנות. יש לזכור כי החיפוש הבלתי פוסק אחר שווקים חדשים ורווחים דורש גמישות שאינה הולכת בקנה אחד עם הרצון לשמור על דפוס חיים כפרי מסורתי. לכן, הגישה הקהילתית לפיתוח התיירות אמורה להעדיף את צורכי הקהילה על פני צורכי התייר.