השיח הקהילתי: אתגרים עבור העבודה הסוציאלית

על סמך

Margaret Lynn (Monash University, Churchill’ Australia), “Discourses of Community: Challenges for Social Work”, International Journal of Social Welfare, 2006, vol. 15, No. 1, pp. 110 – 120.

קהילה חשובה במיוחד בעבודה הסוציאלית, בשל יכולתה לתמוך בחבריה ולאפשר להם לבטא את עצמם בהקשר חברתי ופוליטי. קהילה יכולה לספק אלטרנטיבה תומכת לאותו אינדיבידואליזם שנובע מהתועלתנות הכלכלית. קהילה חשובה גם בתור שדה יישומי של מדיניות ממשלתית, כרשת המאפשרת העברת מידע, כמקור למתן שירותים חברתיים וכמוקד לאבחנה בבעיות חברתיות. עם זאת, משמעותו של מושג הקהילה מורכב ואינו חד-משמעי.

חשוב לנתח את הסוגים השונים של השיח הקהילתי ולראות את מיקומם בהקשר הפוליטי ויחסי השלטון. יש לזכור, כי אף שיח אינו משקף את "האמת לאמיתה" של החיים הקהילתיים, כל אחד מנסה לתארה בזווית מסוימת, מתבסס על הנחות כאלה ואחרות. להלן נסקור בקצרה את סוגי השיח העיקריים, כאשר יש לציין, כי העמדה האחרונה של הקומוניטריאניזם הרדיקאלי נראית למחברים כעקבית יותר ומוסרית יותר. ליד כל שיח בסוגריים מובא שיוכו הפוליטי. יש לזכור כי לא מדובר בשיוך היחידי האפשרי. במרכז השיח עומדים היחסים במשולש של קהילה – מדינה – והשוק החופשי.

1. השיח של התנוונות המדינה/"המוות של החברתי" (תועלתנות כלכלית טהורה).

נטען כי מושג החברה מאבד את משמעותו. התחום הסוציאלי הופך להיות לתחום כלכלי טהור. האחריות החברתית עוברת מחברה לקהילה שנהפכת למוקד למתן שירותי הרווחה. בתור שכזו, הקהילה מפתחת בתוכה קונפליקט בלתי פתיר בין הביטחון האישי לבין החירות. במסגרת הגלובליזציה, שוני נמחק מהמפה התרבותית וקהילה נשארת מקום לאוכלוסיות חלשות, כאשר החברה נשלטת על ידי השאיפה להנאות, שאינה מכירה בגבולות האתיים. שני הכוחות הנגדיים של הקהילה והמדינה נסוגים בפני עוצמת השוק החופשי. שיח זה אינו צופה עתיד טוב עבור צדק חברתי, שוויון וטיפול בחלשים.

2. השיח של קהילה כסוכן הממשלה: חוזי (תועלתנות כלכלית מתקדמת). זוהי גישה פלורליסטית יותר מהגישה הקודמת: סמכויות המדינה נשארות בעינן, אם כי אחריות המדינה בתחום הסוציאלי מצטמצמת באופן משמעותי. הקהילה ממלאה את התפקיד של סוכן ממשלתי בהיענותה לבעיות חברתיות. קהילה היא כלי בידי הממשלה, המשתמשת בכלי זה באמצעות חוזים. הממשלה מבקרת ומפקחת, אך מצפה מארגונים אחרים לממש את מדיניותה ולהפעיל את השירותים עבור התושבים. הקהילה בתור סוכן הממשלה תומכת בגישה החדשה לאחריות אישית ובצמצום התלות במדינה (אך לא בצמצום התלות בשוק).

3. השיח של הקהילה כסוכן הממשלה: שותפויות (תועלתנות כלכלית פלורליסטית). בשיח הזה הקהילה עדיין נתפסת ככלי להשגת מטרות הממשלה. כמו בגישה הקודמת, הקהילה נושאת באחריות, אך אינה מקבלת משאבים וסמכות. בסופו של דבר, גישה זו נתפסת כידידותית יותר כלפי הקהילה ופחות ממוקדת בשוק. עם זאת, שותפויות עם הקהילה הן בעלי ממד כלכלי, כאשר הסמכויות והפיקוח נמצאים בידי הממשלה. אף על פי שהממשלה מנסה להגיע לרמה מסוימת של שירותים קהילתיים, היא זאת שקובעת מה היא האג'נדה עבור קהילה זו או אחרת ומה המדיניות הנדרשת למימושה. מבחינה זו, שיח של שותפות עשוי, לעתים, להיות מטעה.

4. שיח הקהילה כארגון (גישה ליברלית). שיח זה מתמקד בארגונים קהילתיים פורמאליים שמקבלים לגיטימציה על ידי מעורבות העלית: מנהיגי ארגונים מקומיים/קהילתיים, אנשי מקצוע ותקשורת. שיח זה שולל שוני, מדיר קבוצות מסוימות ושולל גישה אל מוקדי הכוח מאלה שאינם נמנים עם העלית.

5. שיח הקומיטריאניזם (communitarianism) האורתודוקסי (גישה שמרנית-פלורליסטית). גישה זו באה בתור מענה לתחושת אובדן המסורת הקהילתית ורצון לשחזר או לחזק את הערכים הקהילתיים. תומכי גישה זו מדברים על האינדיבידואליזם, המסתמך על תחושת המחויבות לקהילה, לעצמו ולמשפחה ולא על מערך הזכויות. גישה קומוניטריאנית תומכת בפיתוח ההון החברתי – משאבים שנבנים על ידי קבוצות במהלך אינטראקציה חברתית בין חבריה. שיח זה נפוץ מאוד באוסטרליה.

6. שיח הביקורת המקומית (גישה מרקסיסטית). שיח זה רואה קהילה כמשכפלת את האי-שוויון הקיים בחברה, כחסרת כוח עצמאי. לכן, התמקדות קהילתית לא תפתור את בעיית האי-שוויון המערכתי; היא מקדמת את סגנון החיים על חשבון הצדק החברתי. פעילות קהילתית רק מסווה את הבעיות האמיתיות בחברה.

7. שיח קהילה כפרית מרושתת (גישה מערכתית). שיח זה מבחין בין קהילות כפריות לקהילות עירוניות. השיח כולל חוויה של החיים הקהילתיים, מוסדות מקומיים, יחסים פוליטיים עם דרגים שונים של הממשל ואפשרות לרשתות עם קהילות אחרות. שיח זה אינו קשור לגישה פוליטית כלשהי וקיים במסגרת עמדות פוליטיות שונות.

8. שיח הקהילה הכוללת (גישה מערכתית פנימית). שיח זה רואה חשיבות בקהילה כמכלול של רכיבים שונים שווי ערך: חברתי, פוליטי, כלכלי, סביבתי, תרבותי ורוחני. תומכי גישה זו מאמינים, כי החיים החברתיים נעשים יותר ויותר קהילתיים בבסיסם. אין לנו לדרוש משאבים מהממשלה. צריך למזער את תפקיד המדינה בחיי הקהילה ולמקסם את יכולת השרידות הסביבתית. אוטונומיה קהילתית אינה תומכת בהסתכלות פטריארכלית, אך מנסה לפתח ערכים של צדק חברתי ושיתוף פעולה, ליישם את הלקחים של דה-קולוניזציה בקהילות שלנו על מנת למחוק את המחיצות של מין, מעמדות, גזע, ועוד בתור מכונני שלטון ודיכוי. על השירותים הקהילתיים לסגת מהגישות האינדיבידואליות והמקצועניות על מנת להתמקד בפיתוח מיומנויות והחלפת מידע.

9. השיח של הדו-קיום בין מדינה לקהילה (גישה סוציאל-דמוקרטית). שיח זה משאיר כוח רב בידי השלטון. המדינה באה בתור מתווך במסגרת האג'נדה הרחבה של צדק חברתי. על הקהילות לפתח את האג'נדה שלהן ויש לתת להן סמכויות ומשאבים הדרושים, אך המדינה נשארת בתפקידי ריכוז, רגולציה, גיוס משאבים ותמיכה.

10. שיח הקומוניטריאניזם הרדיקאלי (גישה סוציאל-דמוקרטית מתקדמת). שיח זו מתמקד בשוני. על המוסדות הפוליטיים להיווצר במסגרת דיאלוג פוליטי ולא להיות מונחתים מלמעלה. מדיניות וקבלת ההחלטות נובעות מהדיאלוג הפוליטי, מעימות וויכוח עם השתתפות של כל הקבוצות השייכות לעניין. בקהילה יש לתת את העדיפות לערכים כגון התנדבותיות, חמלה, מחויבות הדדית ולא להתייעלות אינסטרומנטאלית של התועלתנות הכלכלית; הקהילה חייבת להתפתח במרחב החופשי ממנגנוני השוק. אך את הערכים הקהילתיים יש לפתח במסגרת הדיאלוג בין ארגונים, קבוצות, מוסדות ואישים. הבסיס של התארגנות חברתית הוא שוני. העימות בתוך הקהילה ובין הקהילות נתפס לא כבעיה שיש למנוע אותה אלא כמקור הכוח, כנקודת התחלה לתהליך דמוקרטי חדש. יש להכיר בשוני ולתאם את צורות השלטון לערכים הדמוקרטיים. שיח הקומוניטריאניזם הרדיקאלי מנסה להקים מסגרת שתאפשר להישמע לקולות המודרים ולהתעמת עם כוחות השלטון. מדיניות השוני מעניקה לכל חברי הקהילה אותו המעמד באשר להשתתפות קהילתית.