החזרה אל רשתות קהילתיות

על סמך:

Peter Day and Douglas Schuler: Community Practice: An Alternative Vision of the Network Society, in: Peter Day and Douglas Schuler (editors), Community Practice in the Network Society: Local Action/Global Interaction, Routledge: London & New York 2004, pp. 3-20.

יותר ויותר קהילות מתבססות היום על רשתות חברתיות ותקשורתיות המעצבות את פעילותה של הקהילה ואת אופי פעילות המערכות החשובות הפועלות במסגרתה.

אחד התאורטיקנים הידועים דניאל בל (Daniel Bell), טוען כי העידן המודרני מתאפיין בשלושה מאפיינים בולטים:

· עוצמה רבה של המחשבים;

· מרכזיות הידע התיאורטי בתור ציר שסביבו מתפתחות טכנולוגיות חדישות;

· יצירת סדר סוציו-כלכלי חדש.

במחקר המודרני הנטייה הדומיננטית היא לראות את חברת הרשתות בתור "מרחב זרמים", "מרחב מרובה של מקומות", שבו הקשרים המקומיים מאבדים את חשיבותם וכתוצאה מכך אנשים חשים שהם הולכים לאיבוד בין הזרמים הגלובאליים השונים.

לדעת המחברים, קיימת תגובה חברתית אשר הולכת וצוברת תאוצה נגד השקפת עולם זו. תופעה חברתית זו מסמנת את החזרה האפשרית לכיוון של תנועות חברתיות, חברה אזרחית ומערכת רשתות קהילתית דווקא בעידן המידע המודרני.

למושג "קהילה" אין הגדרה ברורה וחד-משמעית. עם זאת, אפשר להצביע על שלוש רמות סמנטיות שהמושג קשור בהן ושהן חשובות בהקשר לדיון בקהילת רשת.

1. קהילה כישות שיש בה שותפות כלשהי (מיקום, אינטרסים, אמונות וכו');

2. קהילה כמקור לערכים משותפים (כגון: הזדהות, השתתפות);

3. קהילה פעילה – הכוונה לפעילות משותפת של חברי הקהילה, שלהם ערך משותף אחד לפחות.

במסגרת המדיניות הקהילתית הכרחי לשמור על קיום התנאים הבאים:

1. היענות לצורכי הקהילה;

2. שיתוף פעולה עם קבוצות פעילות וארגונים בתוך הקהילה;

3. התבססות על ערך קהילתי אחד לפחות, המשותף לחברי הקהילה (כגון הזדהות, השתתפות);

4. העדפת שכבות השוליים בתוך הקהילה - חלשים, נרדפים, מנוכרים וכו';

5. התייחסות חיובית לרב-תרבותיות;

6. התחייבות למטרת האוטונומיה הקהילתית ואחריות על יוזמות קהילתיות.

פרקטיקה קהילתית היא מתודה ליישום מדיניות קהילתית. היא כוללת את המרכיבים הבאים (אחד או כמה):

· השתתפות חברי קהילה העובדים בתשלום;

· אנשי מקצוע המשתמשים במתודיקה קהילתית בעבודתם;

· מאמצי הקבוצות אשר מנוהלות באופן עצמאי;

· מאמצים מינהליים המכוונים לארגון הייחודי ועידוד של שירותי הקהילה.

ניתן לזהות שלוש גישות בתחום הפרקטיקה קהילתית:

1. גישת השירותים הקהילתיים;

2. גישת הפיתוח הקהילתי, אשר קשורה להעצמת קהילות על מנת שתוכלנה בעצמן לקבוע את המטרות שלהן ולהתקדם לקראת יישומן;

3. גישת הפעילות הקהילתית, אשר כוללת תכנון, גיוס משאבים וארגון פעולות למען קיום האינטרסים של הקהילה.

מערכות ICT (טכנולוגיות מידע ותקשורת) עשויות להיות כלים אפקטיביים במסגרת יישום הגישות הללו למען בניית קהילה בריאה, מועצמת ופעילה.