תיאוריה של פיתוח קהילתי

ג'אנאבראטה בחאטאצ'אריה

תקציר על סמך –

Jhanabrata Bhattacharyya, “Theorizing Community Development”, Journal of the Community Development Society, vol. 34, No. 2 (2004), pp. 5-34.

בספרות המוקדשת לפיתוח קהילתי מורגש החוסר של רקע תיאורטי. לא קיימת הגדרה מוסכמת וברורה של מושגי הקהילה והפיתוח הקהילתי.

מושג הפיתוח הקהילתי אמור להיענות לשני תנאים:

1. עליו להיות מובדל במטרתו ובמתודולוגיה שלו;
2. הוא חייב להיות אוניברסאלי וניתן ליישום לכל סוגי ארגונים חברתיים.

בעת המודרני הסמיכות במרחב כבר אינה ממלאת תפקיד חיוני עבור יצירת הקהילה, כמו שזה היה בעבר. בעבודה הנוכחית נעשה ניסיון להציג את מעשמעות הפיתוח הקהילתי כעידוד ההזדהות והאוטונומיה (agency), כאשר ההזדהות נתפסת כאחת מן המאפיינים המהותיים של הקהילה ואוטונומיה - אחת מן המטרות העיקריות של הפיתוח. הזדהות זאת זהות משותפת (כאשר השיתוף נובע ממקום, אידיאולוגיה או אינטרסים) וקוד כללי התנהגות משותף. הגדרה זאת מאפשרת לנו להבדיל בין הקהילה לבין מסגרות חברתיות אחרות.

מטרת הפיתוח הקהילתי אמורה להיות אוטונומיה או חרות – יכולת של האנשים לשלוט בעולמם, ליצור ולחיות בהתאם לאמונות שלהם. פיתוח קהילתי זה תגובה חיובית לתהליך היסטורי של היחלשות ההזדהות והאוטונומיה. הרס ההזדהות היה פן נוסף בתהליך התיעוש הקשור לרעיון של השוק החופשי. החל מסוף המאה ה-XVIII התפתחו מדעי הכלכלה החדשים. הזדהות וכל המערך התרבותי (משמעויות, רגשות, דת) נהפכו לגורם חיצוני ולעתים מפריע להתייעלות החברה. היחלשות ההזדהות מודגשת היום גם ברמות הלאומיות (בארצות הברית, למשל, היא באה על ידי ביטוי ב רמת עוני גבוהה, כמות הילדים אשר לא קיבלו חיסונים וכו') וגם בכל יחידת מרחב חברתי. זאת אומרת כי הפוטנציאל לפעילות קולקטיבית הולך וקטן.

בנדיקט אנדרסון (Benedict Anderson) קרא למדינה לאומית – קהילה מדומיינת. התנועות הלאומיות במאה ה-XIX ביחד עם תהליך התיעוש יצרו ביחד את הצורה הדומיננטית של המסגרת החברתית. נוצרה הזדמנות לקשר והזדהות רחבים יותר; ייחד עם זאת, נהרסו הזדהויות קודמות אשר היו בנויות על הזהות התרבותית. קהילות איבדו אל חשיבותם ככוח כלכלי או פוליטי, נורמות לאומיות קיבלו עדיפות על הנורמות הקהילתיות; גם המסורת הרפובליקנית-קהילתית של ארצות הברית הגיע לסיומה במחצית האחרונה של המאה –XX.

הנטייה ליצירת זהות לאומית יחידה לעתים קרובות הובילה להעדפה שפה אחת והדרת שפות אחרות. תופעה זאת אשר ארעה במקומות שונים הייתה אחד הסימנים של מאבק תרבותי הקשור לתהליך בניית הלאום. היום הרבה קהילות במדינות לאומיות מנסות להשתחרר מן הנרטיב הדומיננטי על ידי דרישה לאוטונומיה או עצמאות מלאה. במהלך הפיתוח הקהילתי יש למצוא דרך להתנגד לשיח ההומוגני של מדינת הלאום ולהגן על הפלורליזם התרבותי.

פרקטיקה של פיתוח קהילתי חייבת להתאים למטרתו. עליה להיות מבוססת על 3 עקרונות: עזרה עצמית, היענות לצרכים והשתתפות. העקרונות הללו לא רק הוכיחו את יעילותם אלא גם הולכים בקנה אחד עם הרעיונות של הזדהות ואוטונומיה. כמו כן לפני יותר מ-50 שנה הם אומצו ע"י המנהלה לשיתוף פעולה בין-לאומי של ארצות הברית, על ידי האו"ם ומספר רב של ארגונים שונים.

1. עזרה עצמית זה ההפיך מתלות. הרעיון לא בא להחליף עזרה הדדית; הוא מבוסס על כך שאנשים בטבעם יצורים פעילים.
2. היענות לצרכים כאשר על האנשים לקבוע בעצמם מה הם הצרכים והדרישות שלהם.
3. השתתפות. מדובר לא רק במובן הצר של המושג כהשתתפות בתהליך אלקטוראלי אלא בתפקיד בכינון משמעויות משותפות.

עבודה של פיתוח קהילתי אשר מבוססת על 3 העקרונות לעיל מביאה לשינוי משמעותי בגישה לפתרון בעיות חברתיות שונות.

- בריאות הציבור. הגישה החדשה מתמקדת לא בהתנהגות הפרט אלא בגורמים ברמת הקהילה והחברה בכללותה. קיימת מודעות לחשיבות של מצב סוציו-כלכלי עבור בריאות הציבור. כמו כן גוברים קולות הקוראים להשתתפות נציגי הקהילות המקומיות בתוכניות בריאות.

- אלימות. פיתוח הזדהות כאמצעי נגד אלימות, לשם כל יש להשפיע לק רק על המצב המקומי אלא על מכלול המערכות החברתיות ועל המדיניות הכללית.

- פיתוח כלכלי. תוכניות המכוונות לפיתוח יזמות, הלוואת מיוחדות כדי להגיע למצב של עזרה עצמית.

- מזון. בקרה על איכות מוצרי המזון, יצירת מזון אורגאני, שמירת על איכות הסביבה.