סיוע עצמי קהילתי בשכונות מצוקה

קולין וויליאמס

על סמך

Colin C. Williams (University of Leicester), “Fostering Community Self-Help in Deprived Neighbourhoods”, International Journal of Sociology and Social Policy, vol. 24, no. 6 (November 2004), pp. 30 – 43.

בשנים האחרונות גוברת המגמה, בעיקר בקרב המגזר השלישי, של פיתוח סיוע עצמי קהילתי כדי לקדם את שכונות המצוקה. מדובר במציאת פתרונות מקומיים לבעיות ממשיות המעסיקות את התושבים בשכונות אלו, בעידוד תהליכים דמוקרטיים וביצירת כלים המאפשרים לסייע לאנשים במצוקה. חוקרים רבים סבורים, כי הדרך האופטימלית להשגת מטרות אלו היא באמצעות קבוצות קהילתיות קיימות. במאמר הנוכחי מתאר וויליאמס ממצאי מחקרים שעסקו ביישום מדיניות זו על ידי המגזר השלישי בבריטניה. וויליאמס טוען, כי יש להשלים גישה זו על ידי גישת "המגזר הרביעי", המעודדת תרבות של השתתפות, אשר תואמת יותר את המציאות באזורי מצוקה. הכוונה להשתתפות לא-פורמלית בפעילות של סיוע הדדי.

סיוע עצמי קהילתי, לפי הגדרתו של וויליאמס, הוא סיוע וולונטרי וללא תשלום אשר מוענק על ידי חברים, שכנים או פעילי הקהילה, לחברי הקהילה, על בסיס אינדיווידואלי. סיוע זה מתאפיין במגוון צורות שונות המתמקדות במרווח שבין המסגרות הפורמליות של המגזר השלישי לבין פעילות יום-יומית לא ממוסדת ("המגזר הרביעי").

אפשר להתייחס לתופעת הסיוע ההדדי בקהילה בשתי גישות:

- הגישה ההיררכית הרואה את הסיוע המאורגן והממוסד של המגזר השלישי כאופטימלי;

- הגישה הבלתי-היררכית אשר מעריכה את כל צורות הסיוע ההדדי כפי שהן, בלי להרגיש צורך לכלול אותן במסגרת כללית פורמלית.

בבריטניה פורסמו מספר דו"חות ממשלתיים אשר מתייחסים לפיתוח סיוע עצמי קהילתי בשכונות מצוקה. רובם מאמצים את הגישה ההיררכית, כאשר הפעילות הממוסדת של גופים מוכרים מהמגזר השלישי נתפסת כעדיפה - נשללת החשיבות של הפעולות הפשוטות של עזרת "שכן לשכן".

ההסתכלות ההיררכית נובעת מהסיבות הבאות:

- היא מבטאת שינוי בהדגשים: משמירה ופיתוח של קשרים קרובים בין אנשים שכבר מכירים אחד את השני ל"קשרים חלשים" ולאינטראקציה ברמה שטחית יותר בין כמות גדולה יותר של המשתתפים ברשת.

- נוחות פרגמטית: לקובעי המדיניות קל יותר לעבוד בדרך זו עם ארגונים ומוסדות.

- עבור המסורת ההיסטורית של ה"ניו לייבור", טבעי היה לעסוק בפיתוח צורות קולקטיביות של סיוע עצמי קהילתי, כאשר סיוע אישי לא פורמלי נחשב כשייך לאסכולה הניאו-ליברלית.

יש לציין כי הדגש על הצורות הפורמליות של סיוע עצמי בקהילה אינו מבטא נכון את המציאות בשטח, משום שרוב פעולות הסיוע שייכות דווקא לתחום הלא-פורמלי. כמו כן, במחקרים סטטיסטיים נמדד שיעור ההשתתפות בסיוע הדדי של הקהילה בהתאם לרמה הסוציו-אקונומית של השכונה. התברר כי בשכונות המצוקה שיעור ההשתתפות נמוך הרבה יותר והוא בא בדרך כלל על חשבון הפעילות הממסדית. דווקא שכונות המצוקה מכוונות יותר לתרבות הלא-פורמלית של "המגזר הרביעי" של סיוע הדדי, שכן שם מתקיימת עזרה רבה על בסיס אינדיווידואלי של איש לרעהו.

מחבר המאמר מאמץ את הגישה ההיררכית. לדעתו, אין כל פלא בנתון אשר אומר כי בשכונות עמידות שיעור ההשתתפות בקבוצות מאורגנות עולה. אומנם לפי הגישה הבלתי-היררכית ניתן לשער, כי הדבר מבטא את החד-צדדיות של המדיניות המקובלת, שמנסה לכפות את צורות ההשתתפות המאפיינות את המעמדות המסוימים בחברה על פני מעמדות אחרים. אם נסייג את הגישה ההיררכית נוכל להעריך גם צורות אלטרנטיביות של השתתפות וסיוע הדדי אשר צומחות מן השטח. לשם כך יש לפתח את הגישה של המגזר הרביעי. דוגמה לכך אפשר לראות בפעילות "תכניות משא ומתן מקומי" (Local Exchange and Trading Schemes] אשר מעודדות קשר ישיר בין האנשים במצוקה לבין אלה אשר מוכנים לעזור, וכן ברעיון של בנק הזמן. חשוב מאוד לפתח את הצורות הללו של סיוע ה\הדדי. אם תימשך העדפה של הסיוע המאורגן של המגזר השלישי, כל מנגנון הסיוע יתמקד רק בחלק מסוים של אוכלוסייה, כאשר תושבי שכונות המצוקה, שתרבות זו זרה להם, יישארו בצד ולא יקבלו את חלקם במשאבים אשר מגיע להם.